צל ממני רד
צל צלה של אשה,
כבה פנס הרחוב
המאיר עליי,
דומייה השתררה
לעת ערב
ברחוב הצר והמעיק.
משהו בכל זאת
מבליח ומאיר,
נראה כפנס קסם
מונע כח טמיר.
האור שבחובי
המציף את נשמתי
יפלס הדרך הישרה
אל המכורה
אל התקווה
שבאהבה.
26/2/03
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אש ומים, שילוב שירי מהמם בין שני כוחות כה מנוגדים, עוד שני כוחות מנוגדים, דימויים בהשאלה - אש הכתיבה והיצירה והמים אשר מכבים אותה או יכולים לחלופין לסייע לכתיבה לקלוח ולזרום.
[ליצירה]
האשמה העצמית הקלאסית
פשוט, השמאל הקיצוני "חולה" על הכיבוש שמאפשר לו קתרזיס של כל השנאה העצמית הקיימת.
זוכרני ששבועיים לפני משאל הליכוד על תכנית ההתנתקות כשכבר נראה שהתכנית תעבור, אחת בשם טניה רייהרט כתבה בידיעות אחרונות שעזה תהפוך ל"מחנה ריכוז המוקף מארבעת עבריו בגדרות".
אם כך, אמרתי, הבעיה היא לא ה"כיבוש" כי גם אם ניתן 99.9 אחוז משטחי יש"ע השמאל הקיצוני תמיד ימצא איזה תירוץ שאנו בכ"ז כובשים דורסניים או "סוהרים של אוכלוסיה אזרחית הכלואה במחנה ריכוז".
כנראה הבעיה היא בנפש הרדיקל ההומיה.
[ליצירה]
:-)
במקור אני מבאר שבע.
אני מקווה שאתה לא כמו החבר'ה מן הבועה התל אביבית שכל מה שמדרום לגדרה ומצפון לחדרה נחשב להם כמעבר להרי החושך...
אני נגד הגישה הפטרנליסטית הזו, אך בהחלט בעד גרעינים תורנים נוספים ובייחוד בשכונה ד' הסובלת מהגירה שלילית ומהתרוקנות של בתי כנסת ותיקים.