[ליצירה]
ענק!
סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם.
הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים..
:))
וגם איכות הרישום טובה.
[ליצירה]
:)
אוהב כל מילה שיכולה להסביר לי עוד קצת על הדבר המופלא הזה שנקרא 'כתיבה'. ממש ממש נפלא.
חברים. ברשות, בעל הבית (מנחם דויד), ברשות הכהנים (ותיקי האתר), ברשות כל המסובים (אוהבי המילים) וכמובן ברשות אוריה...
אני מכריז בזאת על הקמת מקבץ היצירות בנושא: 'מדברות בעד עצמן' - המקום שמרכז את כל מה שנכתב על חווית הכתיבה וענפיה.
אנא, הוסיפו את קישוריכם ביד רחבה, כל מי מבאי האתר שפרסם כאן אי פעם קטע מסוג זה יואיל להוסיף את שם הקטע.
זה כמובן בתנאי שלאוריה לא מפריע שנשחק בחצר שלו,
אפשר אוריה?
[ליצירה]
יאנוש, צמררת אותי. ברוך דיין אמת.
וגם, אני מתלבט מעט אם לומר זאת כי אני לא רוצה לקלקל אותך אבל קשה לי להתאפק...
הכתיבה שלך כאן ובעוד מקומות מגלה עליך משהו מאוד מיוחד. אתה כותב ממקום כל כך רגיש שנדמה כאילו איננו מודע לעצמו בכלל, קטן בעיני עצמו, אבל נוגע לי במיתרים דקים דקים ופנימיים ונכונים כל כך.
הרגשתי ככה כאן, וגם ב'ברבי בוי' וגם ב'יוחנן' אז זהו.
פשוט תתעלם ממה שכתבתי כדי שתמשיך להיות ולכתוב ככה מהלא מודע. זה נפלא.
[ליצירה]
תגובה ראשונה.
הנה זכיתי לתת תגובה ראשונה...
אני (שותף סמוי לחובבי משפטים אחדים) מבין יפה את בדידותה של כל מילה שנכתבה כאן ולא זכתה לתגובה עדיין... רואה היטב את צערה ובעיקר את אימתה.. אימת יום הדין שלה, כשיגמור שעונה את תקתוקו וזמנה שהוקצב לה יאזל, והאצבע המונפת מעל 'הסרת יצירה' תמצא מנוחה ממתיחותה על גבי כפתור הפלסטיק..
ומה לי מעשה טוב יותר לפתוח בו שבוע מלגאול 'יצירה' ערירית כזו מיסוריה :)
רסיס. הבנתי אותך. משפט חמוד מאוד. אתה אכן חסר תקנה.
[ליצירה]
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
טוב אני קורא את זה שוב עכשיו אחרי שהדבר הזה מסתובב לי בראש כבר חודשִים ושם לב שהתגובה הקודמת שלי כל כך יבשה שזה פשוט לא הגיוני (כנראה נעתקו מילותיי).
מנחם אתה יכול למחוק את התגובה הקודמת שלי.
תגובתי הרשמית היא:
זה קרוב לודאי אחד הדברים הכי טובים שקראתי בחיי.
תגובות