[ליצירה]
ענק!
סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם.
הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים..
:))
וגם איכות הרישום טובה.
[ליצירה]
127
ובכן ודאי התגעגעתם
זה עידנים שלא שמעתם
חרוזים מפרי עטי
זה אני, גולן רועי
אם גבתכם התרוממה
אפשר לומר די בבטחה
שלא עודכנתם, זה מכבר
אני אלול לשעבר
מודה אני שקצת נכלמתי
משום שכבר מזמן חששתי
שהשרשור שבק חיים
הלך לבית העולמים
ומה מאוד נרגש הייתי
ממש עכשיו כשגיליתי
שדווקא לא נח הוא לרגע
ועוד מניב תגובות בשפע
רק שני דברים אוסיף הפעם
ראשית לאכסנאי עמירם
(כן, במלעיל, מה לעשות?
ישבתי כאן אובד עצות
יסלח לי מר על השיבוש
הרי מבין כל מי שחוּש
אצלו קיים לחריזה
שזוהי הוראת שעה.)
אתה שאלת הקוראים
(תגובה אחת אחרי תשעים)
מניין צץ לו המשפט
שלמירב נחוץ איש דת
ואף דרשת סימוכין
והפניות אל השיטין
אל הציטוט המדוייק
אז באתי להסיר אבק
לא תאמין עד אֵי נדדתי
ולאחור בזמן חזרתי
בעזרתם של טוני, דאג
מצאתי! אל תהיה מודאג
תגובה חמש, פסקה שלוש
נא לעיין בכובד ראש
להזהר על הכתבים
כי הדפים כבר מצהיבים
(הן מדובר, זה לא מצחיק
בפרה-היסטוריה, זמן עתיק)
כולי תקווה שקצת נרגעת
יהא שכרי אם גם שמחת
בכך יבוא האפילוג
על תפקידי כארכיאולוג
דבר שני למר פרחים
(ד"שים, שלומות וחיוכים)
רציתי לעזור אולי
למצוא מקצוע שכדאי
שגם יתאים ללא כל תנאי
למי שאין בגרות - עלי.
ישנו מקצוע די פאנאן
ששמו לדעתי 'חנן'
כלומר זה איש שעיסוקו
החנוֹת את רכב זולתו
ובמשקל 'קטלן' יש עוד
'חלקן' - זו דרך לעבוד
אותו אחד אשר דואג
תיבות הדואר לרפד
בכל מיני של פליירים
שימושיים ומועילים
אולי 'יַנן' שאחראי
על אוכל כל יוֹני העיר
ובמיוחד בכיכרות
שם רוב יוני הכרך הומות
מה דעתך על ה 'סטלן'
(זה בן אחיו של הסולטן)
והוא דואג (אך לא בכח)
לשמור על סטייל אצל לקוח
טוב די מספיק כבר להפעם
ממזר אם לא מצאת טעם
בכל מה שבנתיים כאן
אשמח לתת עוד כמובן
[ליצירה]
יאנוש, צמררת אותי. ברוך דיין אמת.
וגם, אני מתלבט מעט אם לומר זאת כי אני לא רוצה לקלקל אותך אבל קשה לי להתאפק...
הכתיבה שלך כאן ובעוד מקומות מגלה עליך משהו מאוד מיוחד. אתה כותב ממקום כל כך רגיש שנדמה כאילו איננו מודע לעצמו בכלל, קטן בעיני עצמו, אבל נוגע לי במיתרים דקים דקים ופנימיים ונכונים כל כך.
הרגשתי ככה כאן, וגם ב'ברבי בוי' וגם ב'יוחנן' אז זהו.
פשוט תתעלם ממה שכתבתי כדי שתמשיך להיות ולכתוב ככה מהלא מודע. זה נפלא.
[ליצירה]
צ'יפס צהוב, לא כך אמרת?
ואת הבוטן כבר שכחת?
אלעד יקר מנין צצת
ולמה זה עלי קצפת?
הרי סיבה יש לדבר
שכך הגבתי (זה מכבר)
איני נוהג לקרוא תגר
על חרזניו של המחר
היות וכשרוני קלוש
הרשתי לעצמי לפוש
והסתפקתי בגיבוש
משפט תמיכה לבעלבוסט
אך אם נקראתי אל הדגל
אצעד באון (אינני נפל)
ואגייס את כל המלל
מקודקודי ועד כף רגל
לעמירם אשר פצח
בשיר הזה המשובח
ולממזר פרחים הטוב
שעוד מעט והוא קרילוב
הם אלופי החריזה
ומגיעה להם מלגה
שכל שומעם מיד ילהב
ותצילנה שתי אוזניו
וגם לילד, אודיה,
ובול גלויה שמסתירה,
מצד אחד - אחת מצד
ומאידך - אתה אלעד
ולכולם שהצטרפו
ראו, שמחו והתיישבו
תודות אשלח לכם רעי
ומי יתן - תזכו לפאי.
[ליצירה]
תודה לכולם.
לנצרות אין מונופול על הסבל האנושי, וגם נדמה לי שהמשל לא לגמרי הובן. קונוטציות הן עניין אישי ולי אישית נראה שהקטע מזכיר הרבה יותר את משל הלב באיברים או את משל המושל ברוחו של ריה"ל בכוזרי מאשר את סיפור המשיח הנוצרי להבדיל.
ועוד מילה על המגמה לחפש את המוטיב הנוצרי הסמוי היכן שאפשר: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום..
תגובות