[ליצירה]
ענק!
סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם.
הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים..
:))
וגם איכות הרישום טובה.
[ליצירה]
מה רב כוחו של עמירם
יעיד כל מי שכאן חתם
כי איפה עוד באינטרנט
ישנו שרשור אשר לא מת?
נפתח לפני שנה תמימה
והוא עודנו בר קיימא
חי, נושם וגם בועט
זה פלא טבע - באמת!
חבל רק שממזר נטש
אולי נסע עד לחבש?
כי פיו הפיק מרגליות
הצחיק אותי עד הכליות
האם חייל הוא עוד בצהל
או כבר הותר לבוא בקהל?
עודנו שם טוראי פעיל
או שמא סגן אלוף במיל.?
[ליצירה]
יש כאן מקום חשוב מאוד, הקטע עם כל הדיון שאחריו. מומלץ להכנס.
למתקרבת - הרמב"ם מיישב: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' - בחטאים שבין אדם למקום, לעומת 'מכסה פשעיו לא יצליח' - בעבירות שבין אדם לחבירו.
אני חושב שלפחות מנקודת מבטו של הכותב, (וגם לדעתי), העבירה היא בין אדם לאישתו בעיקר ולכן נראה שנהג כדין שפרסם.
חוצמזה אני מאוד מאוד מסכים עם מאורה בקשר לחשיבות העצומה שיש בפרסום של מצב נורא כזה דווקא באופן שבן בחר לתאר אותו (שהוא אגב נקי מכל ביטוי לא ראוי) וזו הדרך הכי חזקה לגרום למי שנמצא במצב דומה להזדעזע עד עמקי נשמתו מהטחת האמת הכואבת על עצמו בפרצופו.
אני חושב שיש בכך לעזור להרבה מאוד אנשים שנופלים למצבים דומים ומתקשים לעזור לעצמם. אין כאן לא מאמר רעיוני על מלא ברעיונות יפים, לא הטפת מוסר שמביטה מלמעלה, ולא הצעת אהדה ומחילה למצב העגום (ואני לא פוסל אף אחת מהדרכים), אבל יש כאן דבר שעולה על כולן - הצבת מראה מול הפנים - 'תראה איך אתה נראה!', אם קיבלת בחילה מעצמך עוד יש לך סיכוי...
[ליצירה]
מה הלאה?
הפניה היא אל כל המגיבים ואני בתוכם ולא דווקא אל יאיר ולכן לא להפגע בבקשה, ברור שמה שגרם לכל מגיב להגיב קושר אותו בכל מקרה לעניין.
אל תירק לבור שממנו שתית בבקשה
בכל זאת הגעת למשהו אם אתה כבר כאן ולא כל אדם זוכה לחשוב.
הניסוח קולע אבל השאלה מתבקשת, מה עכשיו?
לחזור אחורה? אתה לא יכול הרי, אתה כבר יודע יותר מדי בשביל להיות 'לא דתי', אבוד לך בקטע הזה.
להשאר בפוזה המלנכולית-ציניקנית עם הסגריה בין האצבעות? גם זו לא אופציה, לא בשבילך, כל יום כזה של ישיבה על הגדר מייבש אותך ואין דבר שאתה שונא יותר מלהצהיב.
אז מה? באמת לא מצאת כלום? ומצד שני, באמת חווית כבר הכל? אין בך הכח לעשות משהו חדש?
החיפוש לא יתן לך מנוח והמסגרת בכל מקרה תמיד תוכל לתת כיוון אך לא לפצות על חוסר עצמיות.
האם הרגשת פעם תודעה של שליחות?
שידעת מה עליך לעשות, לאן להכנס ומה למצוא שם?
האם בכית פעם בלי להתכונן? משמחה או מצחוק ככה פתאום, כי שמעת שיר, כי הבנת משהו, כי ראית בתוכך את הקב"ה.
האם נמשכת תמיד לדברים חדשים, להפיח רוח חיים בעצמך? לגלות תפילה אחרת, אולי לכתוב את עצמך לתוך תפילה? אולי לנסות מדיטציה כהכנה?
אולי אתה כבר הרבה אחרי כל זה? אולי אני מיושן כבר בשבילך?
אולי תגלה גם לי ותמשוך גם אותי לעוד כיוון חדש?
תגובות