כל מה שאני צריכה
זה קצת חום ואהבה,
שלמישהו יהיה אכפת
אם אני חיה או מתה.
כל מה שאני צריכה
זה שהלב יפסיק לדמם,
שהכאב יעלם,
שיהיה קצת אושר.
כל מה שאני צריכה
זו טיפת חמלה,
כנות ודאגה,
תקוה לעתיד.
האם זה כל כך מוגזם לבקש?!
[ליצירה]
כרגע התבוננתי על כותרת היצירה המופלאה הזאת, שבעצם מקפלת בתוכה את תמצית ענינה של היצירה: "למען שמו באהבה" - "זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם, ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו שהוא קיים לעולם" (הטור בסימן קי"ג).
זה מדהים איך שכותרת טובה ליצירה, מרוממת אותה עוד יותר, ממה שהיא היתה מבלעדיה (או במקרה שלי מבלי ההתבוננות הראויה בכותרתה).
[ליצירה]
גיל העשרה
"על כל כשלונותיך אתה מתבונן, ולהצלחותיך אינך שם לב. רואה בעצמך את כל הרוע, האמת מעוותת אצלך לחלוטין." זה משפט שנכון לגבי הרבה אנשים בכל גיל, אבל ודאי וודאי שבגיל העשרה זה נכון כפליים. אני רואה אצל כל כך הרבה קרובי משפחה שלי - שאני כמירה לאורך שנים - איך שכשהם מגיעים לגיל העשרה הם נכנסים לדכאונות בגלל חוסר בטחון עצמי ומחשבה שהם כשלון גמור.
[ליצירה]
יצירה חמודה.
שאלה קטנה:
"הן לא תשמע דממתי, אלמת עלמה ברוכה?" - המהילה "הן" בתחילת המשפט נשמע כאילו צריך להיות נקוה בסופה, אז מדוע בא כאן סימן שאלה?
[ליצירה]
[ליצירה]
יצירה מדהימה.
זה מעניין שגברים נמשכים לסמכותיות (לפחות מחבר היצירה...).
תגובות