[ליצירה]
אח....
הצלחת לעשות לי כאן צביטה בלב...
וכאן נכנסת המורה לספרות: "זו הנקודה בה העלילה מסתבכת. מכאן נעבור דרך שיאו הדרמתי של הסיפור והישר אל ההתרה והסיום".
ממשיכה...
[ליצירה]
א. אני מסכימה עם רן.
ב. זהירות, אני מתחילה להתמכר לסיפורים שלך.
ג. לא! לא!!! בבקשה לא!
סיפורים כמו זה גורמים לי להתעורר בבעתה באמצע הלילה, מתפללת שלי זה אף פעם לא יקרה...
לא יעזור לאף אחד. אני אגשים את החלום שלי. (<-- נקודה החלטית מאוד.)
[ליצירה]
"מניפולציות רגשיות – נעים מאוד! אני כותב, זאת המטרה שלי.
לגרום לכם לצחוק, לבכות, להתרגש, להכניס לכם אגרוף בבטן, העיקר
שלא תישארו אדישים, שתצטרכו לקרוא את הסיפור שוב, שתחשבו עליו
כשאתם הולכים לישון."
מניפולציה רגשית לא אמורה להרגיש לקורא כמו מניפולציה רגשית. "המטרה שלך ככותב", היא לכתוב את המניפולציה כך שאני לא ארגיש בזה. זאת הבעיה שלי.
[ליצירה]
הממ...
לא ממש חשבתי פה על דרקולה, אבל אני מסוגלת למצוא דימיון מסויים. בסך-הכל הרי "הדם הוא הנפש". הבעיה היא שאני דווקא מחבבת את הדמויות בסיפור שלי, בזמן שאני מתעבת עד לעמקי נשמתי כל יצור מוצץ דם שהוא, ע"ע יתושים ו/או ערפדים. לדעתי האישית כל הסיפורים על ערפדים הגיעו מיתושים, אבל זה באמת לא המקום לדון בזה :-)
בכל מקרה, האמת היא שהרעיון לסיפור בא בכלל מציור מאוד נחמד של אשה עם חתול...
ותודה.
[ליצירה]
אני מתארת לעצמי שהשבירה של הסגנון מכוונת. אני פשוט חושבת שהיא לא האמצעי הנכון לזה.
למה בסוגריים? זה היה עובר טוב באותה המידה גם בעדיהם.
אפילו להיפך - בחלק מהמקרים (כמו "האמנתי בך") מה שמופיע בסוגריים אמור להיות החלק החזק יותר בקטע. הסיכום שלו. ובעיניי לפחות, הסוגריים מאוד מחלישים את האמירה.
[ליצירה]
רעיון מקסים :)
הסיום נשמע קצת מאולץ. כאילו המשפט של החבר במסעדה נאמר רק בשביל הפואנטה. (טוב, לא ממש כאילו...)
בטוחה שתצליח לחשוב על דרך טובה יותר להכניס אותו.
אה, והקטע עם הפופקורן אחרי שהיא מכריזה על הטיסה שלה נשמע קצת לא אמיתי - היא מודיעה לו משהו כזה והוא מתלהב מהפופקורן?
אני מבינה שהכוונה היא להראות שהוא לא שם לב בהתחלה, אבל זה עדיין מצלצל לא מתאים...
חוץ מזה - יופי של סיפור :)
תגובות