יש לי את הלבד שלי.
כמה נורא. כמה נפלא.
מרץ 2005
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה מאיר, אבל אני לא מרגישה ראויה למה שכתבת... וכמו שנשמת כתבה- יש כאן הרבה יוצרות טובות. אני ממש מתרגשת מהתגובה שלך, איזו מחמאה! ובקשר לכינוי- למה צורם? ולא- לא התיימרתי לשנייה להציג את עצמי כיונה וולך החדשה, רק השאלתי ממנה ביטוי יפהפה בעיניי. ואשריך שאתה מאיר ויזלטיר החדש... ולסיום- שוב תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] עולה מהיצירות שלך תחושה חזקה של עומק, אתה כנראה אדם מאוד עדין, מאוד רגיש. נהניתי מאוד לקרוא - ולחזור ולקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא כ"כ יודעת להסביר, אבל תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה. לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי. בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, נראה לי שאני מסכימה. הראשון טוב ומעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאודיה מממ... מה זה אומר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה. משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן. [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה שכן. א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא הבנתי את זה ככה. לדעתי זו לא הסתערות לשם התבלטות אלא לשם התאבדות וזה הקשר לכותרת, הצינית כמובן. אני מנהיג ומוביל (למה דוגמן? אולי זה מישהו ספציפי), אבל אופס- שכחתי את הנשק, שהוא המסווה ליצר האובדני. [ליצירה]
- [ליצירה] מה אתם אומרים- להשאיר רק את הפיסקה הראשונה? [ליצירה]
תגובות