אל תהיי לי אשת רוח
הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח
לא אשת שמיים פתוחים
האינך רואה, מתחת
אדמה צחיחה ורוחות מדבר חוליות?
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] תת הכרה - המשפט לא שלי, הוא שבוץ מקוהלת !!! [ליצירה]
- [ליצירה] כדי לא לגמד את הקטע, לא אתן את הפירוש שלי. די בכך שאהבתי את כתיבתך, המסיימת בשורה ניצחַת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט.נעים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה נורא עצוב! למה נותנים לכם כש"ב לתאר את ההלוויה של עצמכם? מכל מקום, זאת לא ההשקפה היהודית. לא על הלוויות, לא על מוות, לא בכלל. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! (תגובה נדושה אומנם, אבל אין לי מה להוסיף...) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי רעיון בשבילך: תעשה דואט (או דוקרב) עם שמואל ירושלמי. נראה מה יצא. זה יהיה מבדר!! [ליצירה]
- [ליצירה] 1. אני לא חושבת שיש מילים כאלה - "צלהבת" ו"ארירה". 2.גם השיר הזה, כמו שירים נוספים שלך, נשמע כאילו אתה מנסה לכתוב על חוויה שאתה לא כ"כ מכיר. וגם השפה לא בדיוק תורמת לאותנטיות שאינה... [ליצירה]
- [ליצירה] למה להיות כאלה ציניים ומגעילים?! הבעיה שלכם זה העובדה שהוא הזכיר במפורש את עניין סיום החיים? הרי אם הוא היה פשוט מתאר כאב בלתי נסבל בלי להוסיף במפורש "הצעת פתרון" מסוג מסוים - אז זה היה בסדר. אז מן הסתם הייתם כותבים "אוי, אבנר..." או משהו בדומה. הרי כל כך הרבה מהיצירות פה מביעות כאב, על סוגיו ורבדיו השונים, וכמה יוצרים גם כתבו בעמוד-יוצר שלהם שהם כותבים מתוך כאב, או ביטאו את זה בשם שבחרו להם. וחלק גם מדברים בצורה של יאוש, חוסר מוצא, חוסר אונים וכו'. אז מה, לדבר על התאבדות זה צעד אחד מעבר למה שנראה בעיניכם לגיטימי? אתם מפחדים? ...אולי במקום לרדת על הבחור תתנו לו כמה מילות עידוד? (או שכל הרגישות שלכם שמורה לאנשים שמתבטאים בצורה שנעימה לכם? [ליצירה]
- [ליצירה] מוטב מאוחר מלעולם לא מקוה שעדיין רלוונטי להגיב, אחרי שנה וחצי (מה לעשות שאני חדשה פה): (טוב, אני לא אכתוב לך כלום על הכתיבה שלך, כי את זה אתה יודע לבד) אבל בקשר לגשרים - מישהו שאל אותך שם למטה מה משמעות שריפת הגשרים, וענית לו משהו על ניתוק העבר. זאת המשמעות הרגילה של "לשרוף את הגשר", אבל כאן נראה לי שיש משהו נוסף - כי נראה לי שבסיפור הזה הגשרים הם סמל אירוני, הם אנטי-גשרים, תחליפי- גשר, גשר שנכשל... דוידי לא הצליח לבנות את הגשר בינו לבין העולם,לבין אנשים אחרים,בין החומר לרוח, אפילו בין החלקים השונים של עצמו (וגם מחלת הנפש שלו מתאפיינת במעבר בין קטבים קיצוניים...) רצה להשתמש בסיגל כגשר אך הפער היה גדול מדי. הגשרים שבנה היו עדויות לחסרונם של גשרים אמיתיים (וכשאבא שלו שורף אותם, הוא בעצם שורף את האנטי-גשרים, אולי מתחרט על שלא השכיל לבנות עם בנו גשרים אמיתיים במקומם). נ.ב. בדקת עם מישהו מקצועי עם התסמינים שתוארו אכן מאפיינים "מאניה-דיפרסיה" (לאן נעלמה ה"מאניה")? [ליצירה]
- [ליצירה] עושה רושם שזה נכתב בחיפזון. ולא כל כך נערך אח"כ... לא? [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה לחלוטין! [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי את כל הקטע, אבל המשל על האוטובוס מצא חן בעיני. זה כמו המשל על המעלית - למלך אחד היתה בת יחידה (איך שהוא תמיד למלכים בספורים יש רק ילד אחד, נכון?) והוא לא ידע למי ראוי להשיא אותה. החליט המלך לערוך מבחן מהסוג הזה: הורה לבנות מגדל בן אלף קומות, ומי שיצליח להגיע לקומה האלף - יזכה להתחתן עם הנסיכה. טוב, לא נלאה אותכם, הרבה מאוד אנשים ניסו ניסו,הגיעו מ-ק-ס-י-מ-ו-ם לקומה ה-200 התייאשו וירדו. (....)לבסוף כששאלו את בר המזל איך עשה את זה, ענה - עליתי בשארית כוחותי לקומה ה-201, ושם היתה מעלית... ה' עוזר למי שעוזר לעצמו! [ליצירה]
- [ליצירה] עוד משהו: כשחושבים על זה, ניתן לדמות את העניין לפיזיולוגיה האנושית: יש בסה"כ כללים מאוד ברורים שמגבילים את ה"יצירתיות" של הפיזיולוגיה שלנו, וישנו מאגר סופי של גנים, אך למרות זאת כל אדם יחודי בDNA שלו וייחודי במאפייניו הגופניים; כך גם לגבי "מאגר הגנים" של האומנות האנושית. כך בעיני. גם אם הרעיון יהיה מאוד דומה, זה לעולם לא יהיה אותו דבר. בהכרח תביא לשם את הייחוד שלך כאדם שונה ונבדל. הרוח האנושית היא באמת אינסופית, וכך גם האומנות שהיא ביטויה. [ליצירה]
תגובות