תגובה.
חצי תגובה.
מקף חטוף ודי.
- נו חבר´ה, מה כבר ביקשתי?!
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נורא חמוד מצידך, שתדעי. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אי אפשר שלא להגיב... זה מבוסס על שורה משיר של יהודית רביץ נכון? חמוד... =) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, וא-ל תדאגי בסוף זה יגיע..:) [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לבד. תחושה מוכרת שהיטבת לבטא. קבלי חיבוק [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה זה יגיע (: [ליצירה]
- [ליצירה] יהודית רביץ? יהודית רביץ? יהודית רביץ? איזו בורות!!!! ר-ח-ל-! לא היית בתיכון? אני לא מצפה שכל אחד יכיר את כל מילות השירים עלי אדמות, אבל רחל זה קצת בסיסי, בסדר? יהודית רביץ.... [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, מרב עצבים שכחתי: כנפי שחר: זה מתוק ומקסים ואין ספק שזה מתכתב עם רחל. מעולה! ואני גם מסכימה שצריכים יותר לטרוח ולהגיב, בעיקר על יצירות של יוצרים שאתה לא מכיר או חדשים. חבל שכאן הכל (כמעט) נשאר בביצה מסוימת. כל הכבוד על הרמת הכפפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים! אוי לה לאותה בושה... מעניין מתי כתבתי את התגובה המבישה הזו. אני! אני שכה אוהב את רחל! אני! שמנהל קמפיין נזעם וחתרני הקורא לשינוי מטבע הלשון "השיר של יהודית רביץ" לכדי: "השיר שיהודית רביץ שרה ששכחתי מי כתב" (במקרה הפחות טוב) או "השיר של רחל שיהודית רביץ שרה" (במקרה הטוב). ולאו דווקא יהודית רביץ כמובן, אלא כל זמר/ת שהוא. אכן, נפלתי חזק. תודה דנדוש :) [ליצירה]
- [ליצירה] מ-ד-ה-י-ם!! מהמם! פשוט יפה! (וסליחה על התגובה האולפניסטית במקצת, בזמן של התרגשות אני חוזרת לשורשי הפרימיטיביים...) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהבת את הזמן הזה (אבל בד"כ לא יכולה להינות ממנו, כי אני נלחצת מזה שצריך לקום בבוקר...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת למה, אבל אני לא מאמינה לשיר הזה. זה לא עובר אלי כתפילה אמיתית מנפש טהורה, כזעקה איתית וכנה. אולי כי כל כך עמוס ודחוס שם בשיר הזה, אולי בגלל כל השיבוצים ומשחקי המילים. לא יודעת. זה לא שיר שבא לחבר רגשית. [ליצירה]
- [ליצירה] די כבר, מספיק עם שירים "ארספואטיים". תמצטו נושאים אחרים לכתוב עליהם, לדון בהם ולהמליץ עליהם! די להתבחבשות!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים. אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי. בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני. ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] כדי למחות על אי הקבלה של בנות ספרדיות לסמינרים חרדיים (מזעזע, מזעזע...) אין צורך בהתייחסות צינית ועויינת-משהו לגיורות (אפילו אם מוצאן מעמלק) שהרי באמת "גר שנתגייר כתינוק שנולד דמי", והוא במהותו (בנשמתו) שונה מן הגוי. [ליצירה]
- [ליצירה] אמה, מה כ"כ כיף לה? - להרגיש ננטשת? (הבנתי שזה תמיד ככה, חברות טובת של בנות שמתחתנות, זה טבעי ובריא - אבל עדיין כואב) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ, כן. הכחול המרתך הוא לא ממש של בדידות ותעופה, לא בשיר שלי על כל פנים. אולי בשיר ש*אתה* כתבת לך כשקראת את זה. צריך להכיר אותה כדי להבין, איך קור חיצוני יכול לעטוף חום פנימי. אש כחולה היא באמת הרבה יותר חמה מאש אדומה. רק פחות מפנקת... [ליצירה]
- [ליצירה] גולי! בדיוק את מה שאת אומרת כתב חנן פורת באחד ממכתביו לענת, בספר "את אחי אנוכי מבקש" (שבגרסא הקודמת נקרא "את ענת אנכי מבקש"). הוא כותב שם בצורה יפיפיה, מומלץ לקרוא! [ליצירה]
תגובות