[ליצירה]
טוב
האמצע כואב לי.
הוא לא שייך (לי)
ולא רק בגלל שהוא שבר את המבנה בחרוז נוסף ועצוב.
ולו רק בגלל שהוא מרחיק על אף שהריקוד מקרב.
לא. אין לו מקום. לפחות לא כאן.
"כל מה שתחילתו טוב וסופו טוב נעשה כאילו כולו טוב" היללות משרתות את ההתקרבות, ולו רק בתור ניגוד לפעימות האדמה.
אל תתעייף, בבקשה
[ליצירה]
הסבר...
זה התחיל בתגובה של ערוגה לאחד השירים שלי, ובו היא כתבה שלפעמים אני מתיר רסן ונותן למילים לשחק איתי, מה שדי נכון לעתים קרובות. כלומר: אני נותן להקשרים שבין המילים להוליך אותי ביצירה יותר מאשר דימויים חזותיים, נגיד, או רעיון מסועף שהזיתי. כאילו המילים יוצרות יחד איתי את השיר.