ללכת או להישאר
יש לי סיכוי או שכדאי לוותר
עוד לא החלטתי מה אני רוצה
עוד לא הבנתי מה יותר טוב
העתיד נראה כל כך מעורפל
וטוב- הוא לא נראה בכלל
זה כמו לרכב על סוס מעצבן ומכוער
כשהאפשרות השניה היא לקפוץ אל הכורכר
[ליצירה]
אני אוהב מקריות
יש לי רצון להסביר את ההבדל בין "הקפדה" ל"הקפדת יתר" (עד רמת ה"הפריע לי"), אך נדמה לי שיהיה קשה להעלות אותו במספר שורות מצומצם בלי שיתפתח כאן דיון ארוך (ומיותר?) שלא ברור עד כמה הוא יוסיף למישו (מה גם שתגובתך משדרת זילזול מה).
במידה ותרצה (או מישו אחר) יש מסרימישים.
ואגב, "מיגד" זה בן.
[ליצירה]
ראיתי סרט כזה
יותר מדי סופים.
ז'תומרת, התסריט לא היה דומה, אבל היו בסוף איזה חמש סצינות מתח-סיום לפחות.
תקרא קצת אסימוב, תלמד איך עושים סוף יחסית סביר, גם אם קצת צפוי, ומוסיפים רק משפט אחד לסיום שמשנה את כל זווית ההסתכלות שלך.
אממ, לא יודע למה נפל עלי מצברוח קרבי.
[ליצירה]
להביע הערכה באותיות זה קצת קשה
זה מעבר ל"עוצר נשימה".
זה משו שמעורר בי תחושות כ"כ חזקות, מזיז בי משהו.
אמנם, במקרה שלי זה יותר חוסר הזדהות עם הדמויות, אבל גם לחוסר הזדהות ולצורך בחוסר ההזדהות הזו יש עוצמות. עוצמות שאני אוהב את המצב בו הן מתעוררות בי.
תודה.
ורסיס, אתה באמת לא חייב להזדהות עם הדמויות. המספר לא חייב להעביר גם שיפוט מסויים.
וגם על זה,
תודה.
[ליצירה]
עזבי אותך
תורידי נעליים, ותתחילי לכרכר בכל עוז בשילוב תנועות ידיים ראש ושאר מרין בישין (ואני בטוח שהזיעה תגרום לך להיראות 'מה זה טוב' ותעשה את העבודה לגבי הרחקת הרווקים...)
[ליצירה]
משלוש יוצא אחד?
ואפשר
ואי אפשר
ואיכשהו אולי כן אפשר
והאפס שבחצי
והאינסוף שבחצי
והמלאות שבביחד דוקא כי כל אחד הוא אפס ואינסוף
וללא שום קשר לכל זה
[ליצירה]
אם הבנתי נכון את רסיס
אני דווקא איתו ולא עם הערוגה.
כן, יש פעמים בהם אני מרגיש שאני מנסה אבל לא מקשיבים לי (לא תמיד, לפעמים זו כן אשמתי). לא בקטע של "זה לא מתגשם", אלא פשוט לא מקשיבים לי.
ובכל זאת, ממשיכים נסות
תגובות