ובסוף
מול ים בלי חוף
כלתה בחולות
אהבת כלולות
דממו דמעותינו
עמדנו מול בתינו
חרבים עד יסוד
ואין עוד.
מלבדו.
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצא חן בעיני, במיוחד איך שזורם. עמדנו מול בתינו קצת חורק. הסוף טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. זה כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] אין עוד מלבדו השיר הזה נותן לי הרגשה שאת מהגוש, אני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מהגוש, ואפילו לא הייתי בו בזמן הגירוש. אבל גם למי שלא היה כואב. ואולי דווקא בגלל זה. (אני חושבת שאם הייתי שם המשבר שעברתי היה עשוי להיות פחות קשה.) [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת - מסכימה איתך. אודיה - המסר הוא לא שצה"ל וההתישבות אויבים. המצב הוא שיש קונפליקט ברגע זה - מצד אחד אנחנו נורא אוהבים את צה"ל, מתגייסים לצה"ל, מעריצים את צה"ל ומצד שני, פתאום צה"ל הופך למשהו שעומד מהצד השני, רמת ההזדהות בהחלט יורדת בתקופה האחרונה. ולכן קראתי לזה "עימותים", (למרות שאני לא בטוחה עכשיו אם זה השם המתאים) כי עכשיו, כשכל יום אומרים בחדשות "בעימותים בין כוחות צה"לובין המתנחלים.." יש את העימות הפנימי הזה. ותודה לכולכן [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי שעברתי בשקיקה על כל יצירותייך, עצרתי לנשום ולהגיב. מדהים. את זו אהבתי במיוחד, המאמץ של האדם לקרוע את עצמו מן האדמה ומשורשיו - זה נכון בכל כך הרבה תחומים של החיים. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו כן צ"ל: צעד-שניים-שלושה. והמלצה: לשים לב. חלק מהקטע של פרסום יצירה זה לכבד את הקורא. שגיאות כתיב הן זלזול. אחרי שאתה כותב - פשוט תעבור ותגיה. [ליצירה]
- [ליצירה] מודה ומתוודה.. חייכתי. (האמת שגם בלי הייאוש פסיכומטרי הוא דבר משעשע..) [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה זמן לא זכינו לקרוא אותך... [ליצירה]
- [ליצירה] (מצחקקת לעצמי) שמת לב שאתה משתמש בדימוי "תורה מסיני" למרות שלתורה (ולסיני..) אין משמעות או קדושה בעיניך? [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את הסגנון שלך, ובכלל אני נהנית מההומור הישיבתי. אין צורך במקורות למטה - ממילא מדובר ביצירה ש"זר לא יבין.." - וזה מוצא חן בעיני. הז'אנר של הכתיבה הפנים-מגזרית לא מספיק מפותח לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך. נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות") אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד. יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור. [ליצירה]
- [ליצירה] באת לי בזמן... אשוב מאוחר יותר - אחרי המבחן בסטטיסטיקה, (מחר!) לתגובה מפורטת יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אבל הוא אומר בפרוש שבדעתו לשאת יותר מאישה אחת (אם כי טרם הבנתי מה מקומו של טקס הנישואין בהשקפותיו של ירושלמי) - השאלה היא האם ירושלמי ישאל את דעת אשתו אם ימצא חן בעיניה שישא עוד אחת. במידה ולא - הרי שזהו ניצול מצדו. (אגב, לפי ההלכה היהודית שהזכרת, גבר אינו יכול לשאת אישה שניה ללא הסכמת הראשונה, וכך זה היה תמיד, עד לחרם דרבנו גרשום.) ובמידה שהיא לא תסכים - הרי שהיא תהפוך למושא מאה שירים לפחות על דיכוי, כליאה ולא זוכרת מה עוד.. [ליצירה]
תגובות