[ליצירה]
כתיבה מופלאה. התגברה? לפי התיאור שקודם, ואולי סתם לפי תחושה אישית, לא ציפיתי שזה מה שיהיה כתוב בסיום. אני נותרתי עם תחושה של מועקה.
(גם אני מכירה מגורשת שהתעקשה שהבית יהיה מלא בריח של אפיה. אוי אוי, רק חושבים על זה והלב נעשה כל כך כבד ובוכה. חזקו ואמצו, ה' עמכם!)
[ליצירה]
אוי ואבוי! מצמרר. כתוב ברגישות, ומחשבה, ועומק בלב... בתחילה לא הבנתי על מה מדובר, אך נדמה לי שבקטע של הצמה קלטתי (כי קראתי בספר אחד על הצמה הבלונדינית הילדותית והקטנה שנחה בין הררי השער שם). הסוף הזה - אני מנסה לא להתעמק יותר מדי כדי לא לבכות. נורא, כתוב אמתי ומטלטל.
יש לי שתי הערות:
*הפריע לי שלפעמים יש קטיעה של שורה בין מלים שממש צריכות להיות רצופות זו אחרי זו (הדבר מפריע לי בכל מיני שירים, אני חושבת שזו מין אופנה בדורנו). למה 'אנטר' בין "אתה" ל"תראה", למשל? ובין "נסיכונת עם" ל"צמה"? (זה אולי מעט מובן יותר, כשמתיחסים להמשך.) פעם אחת בסדר, פעם שניה - נסבל, אבל איני מסכימה עם האופנה הזו שמוצאת מקום בהמוני שירים.
*נראה לי שטיפה חבל שכתוב בסוף "בעקבות תאי הגזים". זה כאילו מסביר שוב משהו שהיה אמור להיות מובן.
בכל אופן - תודה.
תגובות