יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
יש לך שירים שהם בעצם שורות רהוטות עם משמעות שאין לה תכלית כל עוד הם באים לבדם
תאר לך שהיית יוצר תהליך שמביא את הקורא בהכרח לשיר הזה או כל שאר השורות שלך
הסוף היה התכלית השורה הייתה מקבלת משמעות ותכלית
ככה סתם היא עוד שורה שכל אחד רואה בה משהו יפה כשהוא מגיע אליה ממקומו שלו ונתקל בסוף במילים שלך כאשר המשמעות שלהם לא יכולה להיות ברורה לו כמו שהיא ברורה לך
זה לא אומר שכל אחד לא יראה דברים מפרספקטיבה שלו
אלא שהוא יראה דברים דרכו דרכך דרך השיר. זה מה שאתה צריך לשאוף אליו אני לא יודע אם אתה שואף אליו או לא אבל ניראה מהיצירות שלך בינתיים שלא
ניראה לי אבל שאני טועה
[ליצירה]
מסר עקר.
אני מבין מה שאתה אומר אבל לא זאת הייתה כוונתי. הרי, אתה השתמשת בדימוי של שנת לימודים כתיאור הרגשתך. "חדרים" ו"פרוזרורים", יש בלב. מכאן ההשאלה. נכון?
אם כך- זה נכון וידוע ששנת לימודים אקדמית נפתחת באוקטובר אבל זה לא משליך על מצבך שלך (על המצב האמיתי שבו אתה שרוי ומשתמש באקדמיה רק כמטאפורה).
מבין?
לכן, הסיום הזה לא מספק ולא מספיק (לעניותי).
[ליצירה]
אני בעצמי אוהב שירים מהסוג הזה. אך
היית מחבר את שורה 4 לשלוש שלפניה ומוריד את המילה "את" בשורה 5. וכך היה יוצא:
עוֹבְרֵי אוֹרַח מָצְאוּ
אֶת מַה שֶׁלֹא אָבַד לִי
אֶת מַה שֶׁנִּתַּן
לִרְכּוֹשׁ בְּלִי מָמוֹן.
קוֹלוֹת חִזּוּר הַשַׁחְרוּרִים שֶׁבַּגַּן
מַרְאֶה הַנַּעֲרָה
הַחוֹלֶפֶת בָּרְחוֹב
וְנִיחוֹחַ עֵץ קִּינָמוֹן.
תגובות