הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
נראה שאת מתרגשת שכשמזכירים לך דם. מטריד קצת...
הפרפר מוצץ דם. הגוף של הנחש נראה כמו אצבע שישית ליד הזרת. מהוריד פורץ כל סיפור בראשית - אור וחושך ומים ושמש וירח וכוכבים וצמחים וחיות ונחש ואדם. ועדיין הציור נראה שליו - המחט נראית עדינה, היד תומכת\מלטפת את הנחש (או דרקון?), ופרפר נוחת ברכות על הזרוע.
יפה, מוזר, מיוחד
[ליצירה]
סיפור משונה, אגדה עממית בסגנון כוורת.
נראה שהכלל היחיד הסיפור הוא ששום דמות בסיפור לא תשמור על הכללים.
אם סבס אי פעם יחזור לאתר (האגדה פורסמה לפני שנה) - צריך להגיה, נמרצות....
חוצמזה - אם בכל תאונה מוסרת קלה עתיקה מעל יער קסום, ממלכת האגדות כבר מזמן כוסתה בג'ונגלים פראיים וכל הנסיכות עברו לגור על הענפים. נראה לי שאנחנו יכולים להירגע סוף סוף ולהפסיק לחלום בזמן הנהיגה.
[ליצירה]
ואפשר גם כך - הענפים לא חונקים ולא מלטפים אלא גדלים מתוך הגוף. הדמות הישנה היא כמו גולם שיוצא ממנו עץ. (קצת לא מתאים לכיוון של הענפים אבל לא נורא)
[ליצירה]
רדף - המצפון לא נכנס לשום פלונטר, הוא חוזר על הפקודות המוכרות לו וזהו. האדם נכנס לפלונטר, ולא פלונטר פוסטמודרני אלא פלונטר מוסרי מהסוג הפשוט והמוכר - האם לחשוב בעצמי, או להרכין ראש ולעשות מה שאומרים לי.
כלי המצפון הם החרטה והבושה. חרטה לפעמים נובעת מחשבון נפש אמיתי אך לרוב נובעת משבירת הרגלים. גם בושה לפעמים נובעת מחשבון נפש, אך לרוב נובעת מתחושת נחיתות בפני גורם חיצוני כלשהו, ציבור או משפחה או מורה וכן הלאה.
אני מעדיף לפעול מתוך הכרה, ולא מתוך הרגל. (כמובן, אני נכשל בכך פעם אחר פעם, אבל שאיפות הן התחלה טובה)
לא פשוט - אני לא יודע מה 'המהות הפנימית', אני חושד שלא היצר ולא המצפון באים משם. המצפון והיצר די דומים - הם לא מתווכחים אלא מציקים. מצפון הוא לא 'קול המוסר', הוא מציק כשמשהו 'לא מריח טוב', בין אם המעשה היה רע או טוב.
'מוחאי נהייתי' - מוחאי כף לנהייתי אחר ציפיותיהם.
תגובות