[ליצירה]
כבוגונויליה אשר משפיעה מיטב צבעיה, כך היה
היה בו אדום המסמל את החיוניות
סגול בו היופי הפנימי
צהוב המסמל את האור
וגם הלבן המסמל את לובן החיים
את תחילתם
ואת סופם
יהי זכרו ברוך
יפה כתבת
[ליצירה]
גם לי היה אחד
גם לי היה אחד יחיד ומיוחד לא היה לו סולם אך לב עד השמיים כן גם לי היה אחד
ורק מי שחווה יכול להבין את הצורך לזכור ולנצור ואת עשית זאת ברגישות מופלאה שהזכירה גם לי
תודה
[ליצירה]
יפה מאוד! (חוץ מהקטע הלא צנוע. סליחה על הריבוע)
דווקא לא חשבתי שזה ברוסיה, אולי לא הייתי מספיק מרוכז, אבל בכל זאת עוד כמה רמזים מטעים היו עוזרים לי להתבלבל כראוי...
יש פה רעיון יפה, לפעמים לבחור אין אומץ, הוא צריך עזרה...
[ליצירה]
פחחחח!!!!! מקסים !
כל הזמן חשבתי כי מדובר ברוסיה הסובייטית. הבלוק הארוך והמפחיד, העבודה, הקור
רק שבתון הפורים הכניס בי את הפקפוק שמא מדובר בארץ אחרת...
בנוי היטב!!
[ליצירה]
שושן צחור
הוֹ, נפשות צעירות אוהבות, את אהבתן כך מבטאות. אך החריזה מה כאן עושה ואת הפרח "שושן צחור" לצרכיה קימטה? וכך אמרה:
וָאָבִיא לָךְ
"פֶרַח צְחוֹר שׁוֹשָׁן
וְדְבַר אהבה
עָרֵב ונוֹשָׁן ".
לאה.
[ליצירה]
צייד פרפרים
יופי של תאורים מטאפוריים. ההתחלה מזכירה קצת את המופע של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי -הכלה וצייד הפרפרים.. איני יודעת אם ראית את המופע והושפעת(זה לא פסול,) או שפשוט המוזה והדמיון הוליכו אותך אל שדות הפרחים והפרפרים. על כל פנים החז בעט ונמשך לכתוב מעת לעת.
לאה מרחב
[ליצירה]
שיר אחר ועדין
יפה ונוגה.אם כי אי הייתי מתקנת את:
"שמש עזה
שוקעת
דומם " לו בידי הייתה הבחירה היתי מסירה את המילה "עזה" המביעה כח.וכותבת:
שמש אדומה
שוקעת
דומם.
[ליצירה]
תאי זכרון
לאביב וסתיו. שיר נוגה המתאים לעשירי בטבת.
אך רציתי להבין האם בשורות אלה:
"תרבות גלותית, מושבות זיכרון.
בערי השדה במדינת ישראל," התכוונת להווי במושבה זכרון ושכמותה ? כי גם בעירי-גבעתיים יש בית עצבת הנקרא בית ווהלין ע"ש קהילת ווהלין על עירותיה. כך שאם משמרים זכרון, אין זה אומר שחיים ביום יום בתרבות גלותית. לאה.