איך נשלכתי מוטלת
כנשוכת נבואה
אחר יצירה
שיש עימה חרון
אף
פעם כעת הזו
נמתחה נפשי
כבמיטת סדום
***
ורוחי שלי
כולה
עמודי הכוסף
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמנם כך, אמנם כך... [ליצירה]
- [ליצירה] הפך אותי לגמרי. לגמרי. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק צמרר אותי ה"כצבע עיניך". ו"תבשרו בחוצות אשקלון" התאים באורח מפליא גם הוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כואב... המרחק בין האב שכל כך רוצה לגונן ולנחם את בתו, ויודע מול מבטה הקפוא שלעולם לא יוכל לצמצם אותו ולהחליף את מקומה של האם, הרעיה, הנעדרת. חסרונה של האם כל כך מורגש ברגע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת כואב נשמע כאילו נאמר מפי זקן לאחר הפרישה. אהבתי מאד " אתה מבין אדוני, היתה לנו אהבה שלא היתה תלויה בדבר אבל כשנלחמים לעמוד על הרגליים הגוף לא יכול, להחזיק את האהבה בלי לקרוס" [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את ההקבלה 'אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין'... ויש משהו מנקה בהקאה הזו, גם אם לרגעים היא מלכלכת. ויש משהו מטהר בבכי הזה, גם אם לזמן מועט הוא מרטיב.. [ליצירה]
- [ליצירה] המעגל הבלתי פוסק כרוניקה של אכילה ידועה מראש... כואב... [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי גם אם קצת מבולבל, אהבתי את המסר, ואת ההקשרים. 'התעוררי, התעוררי!...' [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה על ההארה. המשפט הזה לקוח בהשראת הרב אבינר. כשהינו בבית הכנסת בנווה דקלים הוא סיפר שבדרכו לגוש הוא שם בגד ים בתיקו, כדי שאחרי שתתבטל הגזירה הוא יוכל ללכת לים, אולם כעת הוא רק טובע בים של דמעות ובכי. לענין הליטוש- א. ככלל, הסיפור כתוב בצורה נורא גולמית, בשפה קצת ילדותית ומבולבלת. כתבתי אוו בערך חודש לאחר הגירוש ואופן הכתיבה ממש מגדיר את התחושה- שכולנו פתאום ילדים אבודים ומבולבלים. התלבטתי אם לשכתב את הסיפור שיראה פחות חובבני, אבל חשוב היה לי להעביר את התחושה הזו דרך השפה. מקוה שהצלחתי. ב.ומה עוד שאנשי הגוש הם בשבילי סמל לאנשים-ילדים שכאלה, עם אמונה גדולה ושמחה תמימה שכל כך חסרה בדור הציני הזה. ושוב תודה, שבוע טוב, בציפיה לישועה [ליצירה]
- [ליצירה] אם הייתי צריכה לתת לזה כותרת הייתי קוראת לשיר הזה "[עמלק]". [ליצירה]
תגובות