כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך מוכר, מעבר למדף - השאלה היא כמה מקום הם תופסים בלב.... לענ"ד הלב קטן מדי בשביל שניהם יחד. ובמצב שבו הם מונחים טוב ביותר -'יפת אלוקים ליפת- וישכון באהלי שם'. המהות של ר' נחמן, והכלים, יכולים להיות שאובים מחכמת הגוים של פינק פלויד. ההבדלה חשובה מאד. ר' נחמן לוקח, ובגדול... [ועם כל הכבוד הראוי לפינק פלויד, להחליט שר' נחמן היה שומע אותם (לומשנה גמלו) נשמע לי קצת תלוש. ר' נחמן מדבר רבות על מנגנים כשרים ועל חשיבות הענין, אז נראה לי שהוא היה עומד במלים שלו ולא מכניס את זה למדף הספרים שלו... ר' נחמן מצטייר בדורנו אנו כ'טיפוס' פתוח שמקבל הכל, אבל ניתן לראות בספריו את השמרנות שלו, והוא אוסר לקרוא אפילו ספרי פילוסופיה של הרמב"ם. בואו לא נסחף לפלורליזם מיותר... וצריך להזהר מאד עם המושג של קידוש החומר, ולא לעוות אותו למקומות של ערבוב תרבויות זרות וחולניות. להיייות דתי לאומי זה עסק שדורש בירור, אחרת אפשר להגיע למקומות מאד, מאד רחוקים מהאמת] מתנצלת שגלשתי, אולם הרגשתי שיש פה בדיון דברים הדורשים הבהרה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה ליוצר- כשאתה כותב 'התקווה'- אתה מתכון כסמל למדינת ישראל, או תקווה באופן כללי? כי אם כונתך לתקוה באופן כללי, אז חוששתני שאינך אלא טועה... אחרי כל כך הרבה זמן להרים ידיים? לא חבל, שניה לפני קו הסיום?...עד כאן לענין התוכן. לענין הסגנון, מאד מאד אהבתי את השימוש במונחים של חירום וצבא. אצלי באופן אישי זה יצר תחושה של 'ישראליות' שממש הוסיפה. בקיצור- ממש אמנות. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך חזק, כל כך עצוב הקראתי את השיר הזה עכשיו לאמא שלי שתחי', והיא אומרת שמה שעצוב זה שיש הרבה כאלה... ישר כח שהבאת את זה לתודעה... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את ההקבלה 'אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין'... ויש משהו מנקה בהקאה הזו, גם אם לרגעים היא מלכלכת. ויש משהו מטהר בבכי הזה, גם אם לזמן מועט הוא מרטיב.. [ליצירה]
- [ליצירה] נקודה דוקא ה'חיבוק הגברי', נראה לי שזה בא להראות שהחיבוק הוא לא 'רומנטי', אלא בא ממקום של חיפוש משען כלשהו. להיפך מ'חיבוק נשי', חיבוק גברי הוא יותר של 'אחוות לוחמים', ולא מיני. (תרבות המערב ניצחה אותנו. המתירנות גורמת לנו לראות בכל דבר, את הדברים האסורים, וחבל...) *תקראו לי תמימה, כך אני רואה את הדברים, ומה שהתרחש אז בלב המחבר, רק הוא יודע. בכל אופן- נכון לעכשיו אני סומכת. ** ולכל החב'רה שכתבו פה על חופש יצירה- אתם מומזנים לקרוא ולכתוב את הגיגיכם ב'במה חדשה' (ומשוחררת, ופרוצה, והרסנית). אנחנו (מבקרי אתר בעל גוון דתי) לא דוגלים ביצירה חופשית, אלא ביצירה חירותית, ויחי ההבדל הגס. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. פשוט מדהים. כישרון שאני פשוט לא מסוגלת להבין... [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי גם אם קצת מבולבל, אהבתי את המסר, ואת ההקשרים. 'התעוררי, התעוררי!...' [ליצירה]
- [ליצירה] עם כל כמה שמאסתי בסיפורי פרידות מרגשות, זה היה באמת חמוד ונוגע. ונורא זורם. [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן ופרח נראה לי שדוקא התוספת של ה"מתים כמוני" היא לא כל כך מיותרת. היא גם מדגישה את ההבדל בין אליהו הנביא, שלא ידע טעם מוות, והתינוק הקטן, שלא זכה לטעום טעם אמיתי של חיים. אמנם הרמיזות היו מספיקות להבנה גם ללא ה"בוטות", ובכל אופן, אני לא רואה בה דבר שחונק את זרימת השיר, אלא מוסיף דרמטיות שיש לה מקום בשיר כגון זה. [ליצירה]
תגובות