לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו.... ממש ממש. ב"ה עדי - אני חושבת שהכוונה לא כדומה או כשונה ביחס לדברים אחרים, אלא כשביל, כדרך מסודרת ומוגדרת. נראה לי שהכוונה היא שכשיש דרך מסודרת היא כמו כלי, ואפשר למלא אותה, ומתקרבת יכולה לעלותעל גדותיה, אבל כשהדרך לא מוגדרת, כשממילא מניחים למים לזרום לאן שבא להם, אז הם פשוט זורמים לאן שבא להם, ואין שום חידוש ואין פריצה ואין איזה משהו למלא, משהו שסוגר עליהם והם מצטברים בו. ותקנו אותי אם אני טועה. [ליצירה]
- [ליצירה] מהה? את מקבלת אנשים למהה בלי לבקש אשור מטובי? אולי תקבלי גם אותי? [ליצירה]
- [ליצירה] הי!!! ב"ה יש לי גם כמה זכויות שמורות פה: הוא הקריא לי בטלפון ואני הקלדתי! נהנהנהנה, ועוד נה. --- הי, זה שיר כ"כ יפה, כשמסתכלים עליו בהקשר הצבאי. באמת, לקחת את הצבא ולהפוך אותו ל*זה* - צריך בשביל זה המון כשרון. ובכלל, אמרת שאין לך כח ליצור בתקופה הזאת... שקרן! סתם חיפשת תירוץ כדי לא להופיע בפרגוד במוצ"שים :-P [ליצירה]
- [ליצירה] 104 הו, ממזי, אל תחלום אל תהיה תמים.. לא נפגש ביום ולא מן הימים. (אלא אם כן תבוא פתאום לצומת שילת, בשיא החום) אם המפגש יהיה בסוף, (מה שלא כל כך נראה לי) זה יהיה ביום לא טוב: לא יכולה לי או לא בא לי. המניין כבר נמנה והכפילות לא נחשבה אולי אתה נמנה על התגובה השבעים ושבעה? לא, כי גם אותה כתב המשורר, אבי מרב... אז אם פרס ניחומים דרשת הרי לך מה שביקשת: התגובה המאה ועשרים תהא לממזי, חברים! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר - הלל, למדינת - ישראל, ! ב"ה (שיר זה, מוצע כתחליף - נוסף, להמנון - המדינה;) יום - חדש, אורותיו - השיאיה! השיאיה - אורותיו, אורותיו - הגדולים, הושאויו! ויושאויו, אורותיו, ויבוא, אור גדול - על - כל, אומות - ישראל, על האומה - הפלישתית, האומה - הרוסית, האומה - הרומנית, והדרוזית - גם; כן, כל אומות - ישראל, קמות - לתחיה, לשמש - ולבריכה! האח, הידד, הקץ - לכיבוש. (פזמון. יש לחזור עליו עד בוא המשיח) --- שיר יפה? [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ציפציפ נודד ב"ה אתה ומויש בדיוק אותו דבר. אתם לא מבינים שאי אפשר ללמד מישו להיות אדם שמח בלהגיד לו "תקשיב, אל תכתוב כזה עצוב, טוב? זה מ'זה חבל על הכשרון שלך". קודם כל, רוב הדברים היפים הם עצובים, יען כי כתיבה היא דרך נפוצה להביע עצב. שמחה, לרוב, מובעת בדרכים אחרות - ריקוד, שירה בקולי קולות, וכדו'. אם תקרא את היצירות של עצמך תשים לב שגם הן לא שמחות במיוחד. רגע, אמרתי "קודם כל", אז אני אמורה להגיד עכשיו "שנית". המממ... טוב: שנית, הכתיבה דווקא עוזרת להוציא את העצב ולהתמודד איתו, הלא כן? אם אתה מבקש ממישו לא לכתוב על משו אתה בעצם מבקש ממנו לכלוא את עצמו, וזה בלתי אפשרי בעליל. הא לך. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא חמוד מאוד! בוא הנה חתלתולי! --- הבעיה היחידה ביצירה הזו היא שהעלבת את ויקטור. תעשה לי טובה, שום סדרות אינסופיות לא יכולות לזרוק ויקטורים! ויקטור, בהגדרתו, הוא יצור מתמטי חמוד בעל גודל וכיוון וראש וזנב ואישיות משל עצמו! הוא יודע לזוז לבד, לא צריך לזרוק אותו. ו*כן* חשוב הגודל שלו. חשוב גם הגודל וגם הכיוון, אלה הרי המאפיינים שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מזכיר קצת את אחר, שפרש מהיהדות לאחר שראה ילד שהלך, כמצוות אביו, לעשות שילוח הקן, שזה שתי מצוות שנאמר עליהן שמי שעושה אותן מאריך ימים, והילד מת במקום. בכולופן, אי אפשר לדעת למה קיבלת שברי הליכה. אולי כי את מציקה לי במסרים. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממ... טעים. ב"ה פשוט תענוג לעיניים. גם יפה וממושקל ומחורז היטב, וגם לא גורע כלום מהתוכן. וגם סתם כזה שנעים לקרוא. אהבתי במיוחד את הבית הראשון והאחרון, אם כי האמצא הוסיף אווירה. [ליצירה]
תגובות