זה נשבר אצלי בידיים.
באצבעות מדממות
בלב שותת
ניסיתי לגחון, לאסוף את הרסיסים
ולא הצלחתי.
במקום זה רק
התמלאתי עוד ועוד דם.
נתקפתי אימה גדולה:
עולמי מונח לפני
ואין בידי לעשות
מאום.
[ליצירה]
יפה
הזכיר לי שיר של אדמיאל קוסמן (בנאדם מורכב בפני עצמו, ולא כ"כ חביב עלי, אבל בכל זאת...) . לא בדיוק אותו הרעיון אבל יש דמיון. קוראים לשיר "אינני מתנועע בשעת התפילה". הוא מסתיים ככה:
"אינני מתנועע בשעת התפילה. אני משליך את צרור
מפתחותי אל על ומעמיד פני מת. קר וקפוא."
[ליצירה]
הי,
אני לא מבינה מה הבעיה להגיב על תוכן של יצירה. משהו לא היה נראה לי אז אמרתי. אז זה נשמע קצת דוסי מעצבן אבל זאת האמת שלי. תעמדו בזה, כן?!
וחוצמזה, לא התכוונתי ח"ו לפגוע באופן אישי; ההערה כוונה ליצירה כיצירה ולא לסיפור האמיתי ולחיים של מי שכתבה. התיחסתי ליצירה ולא לביוגרפיה (למרות שזה סיפור אמיתי, אבל שם של יצירה לא מחייב היצמדות למה שהיה ואולי זה רק בסיס ליצירה, מאיפה לי לדעת)
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
מצטרפת לקודמיי - הסיפור באמת כתוב טוב. מרתק. אתה כותב מעולה.
אבל התוכן, התוכן... חולני קצת, לא ככה? כבר אין דרכים אחרות לשמר את האהבה, או שהן בנאליות מידי?
חשבתי בהתחלה שזה סיפור על חיי נישואים ועל אהבה שהשנים שוחקות, משהו שכל אחד יכול להזדהות, אבל הסיפור קיבל מפנה לכיוון לא לגמרי מציאותי ולכן קשה באמת להזדהות.הסכמתי עם חתלתול.
בכל מקרה, כיף לקרוא אותך..
[ליצירה]
תגובה לדיון
אני מוכרחה להוסיף, אחרי שקראתי את שאר התגובות כאן ואת הדיון המעניין על כיסוי ראש, שאני אישית רואה ערך עצום וסיפוק אמיתי בשמירת חלקים מהאשה לבעלה, כמו שהגדיר זאת "איש אחד". מבחוץ זה אולי נראה חונק ולא מובן, אבל כשנכנסים לזה - רואים את היופי שבהסתרה ושבשמירה על האינטימיות שהיא רק שלנו פרטית. וזה מדהים. זה שווה כל כיסוי ראש וכל שרוול וכו' וכו'... וזה כל כך שונה ממה שהולך היום בעולם, שרק מנסים להוציא הכל החוצה ולא לגנוז שום דבר...
ואגב, מיגה - הביחד המיוחד הזה שנוצר פתאום באמת לא מאפשר חדירה מבחוץ. לא שצריך לנתק קשרי חברות, אבל זה באמת עולם חדש ואישי מאד, ולכן חברויות אחרות נחסמות איפשהוא באמצע הדרך. ככה זה כנראה בחיים, לפחות בהתחלה של קשר זוגי... אני מאחלת לך שהוא ימצא אותך במהרה.
תגובות