תגידי מה כואב לך
מה רוגש בך,
הצער מציף גם אותי
פוצע את הלב
המחבר בינינו
ספרי לי
גלי לי
בכדי שנטל הכאב
הכבד כמשא דרכים
על גבו של הלך
יוקל
קמעא
03-5-18
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- מידת האמונה באדם וההתקרבות ההדדית. אך החשש הכבד מאכזריות הבאה בצורת ציפרני חתול. החתול משמש כאן בגורם אמביוולנטי: מחד הפרוותיות הנעימה שבו,המלטפת. מאידך ציפורניו האכזריות יפה כתבת [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי ! את ואת ואת בלשון כזו או אחרת :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי את רוב המילים לא תאמר תשמור בנבכי הלב עד אשר יגדשו כסכר עד כאב עד הלב. [ליצירה]
- [ליצירה] ניכר שלמדת תלמוד ירושלמי [ליצירה]
- [ליצירה] ---- אכן! חייבים לקחת סיכון בכדי לנצח [ליצירה]
- [ליצירה] השיר זורם מלמעלה למטה: בתחילה השחף הוא מלך העולם המביט אל כולם מגובה השמיים ודואה בשמי המרום שלו. אך לפתע בשיא גדולתו ורום הודו הוא צונח לארץ, הוא מנסה להיאחז במשהו אך לשוא. כאן בא לעזרתו/באה לעזרתו הדוברת בלשון של "רוצה". מזכיר את המשפט שהוא גם בעצם שם ספרו של עגנון: "והיה העקוב למישור" [ליצירה]
- [ליצירה] שתיקה היא נשק שתיקה היא צעקה שלא באה לידי ביטוי כדי לא לעמוד בפיתוי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] -- קסום ! מזכיר את : "רק שביל כבשו רגליי על פני שדות" [ליצירה]
- [ליצירה] דירה, שבושת בה לחיות. בעל הבית קמצן ופלצן ששלמונים רבים מכם יגבה על האורווה "שאינו אגדה עוד". נבטל את דירתנו כפי שהיא היום קיימת! לדירת כל עכבריה, נַהֳפְכָה. את החתול נביא מלמטה. נכבדו בצלחת עם עכבר וגבינה! [ליצירה]
- [ליצירה] ---- מעניין מאוד. הבניין שלנו סובל מפלישות חוזרות ונשנות של יונים :-) [ליצירה]
תגובות