[ליצירה]
איילת,
"ואין לנו רשות להשתמש בהם"
האור של שלושים וששת הנסים כל כך גבוה - ל"ו צדיקים שמאירים לעולם כולו, שאיננו יכולים לראות אותם בכלל, לולא עמד שם היהודי הפשוט - השמש. עם ישראל הוא החנוכיה של רבש"ע שניצבת ומכריזה בפרסומי-ממש שיש אמונה, יש אור.
"שלהבת-נר נשמת-נר-תמיד" - נשמת עם ישראל היא להבה שבוערת תמיד "ובלבבי משכן אבנה... ולנר תמיד אקח לי". "נסיך ו(...)נפלאותיך ו(...)ישועותיך" מופיעים עוד קודם. ה"עורה!" של עם ישראל, הוא הוא שניתן לעולם לראיה מכיוון שאין לנו רשות להשתמש באור הטהור.
[ליצירה]
רדף השיג
הכאב הוא אותו הכאב.
הגירוש הוא אותו הגירוש.
והדמעות...
הדמעות מפלסות להן נתיב שונה, אך בוער לא פחות.
כל מי שעצר באדום - כבר אמר עליו המלך-משורר הג'ינג'י - "גם מצרים נתנו יד..."
[ליצירה]
מה אומר,
אוי ואבוי, אוי ואבוי! אלימות במשפחה... את פוגעת בול, טלי, כל פעם מחדש.
ילד, אני לא יודע מה נפל עליך. אני מקווה שתסלח לי, אבל מי אתה בכלל?! אולי במקום לנסות ולהבין יותר טוב מהיוצרת מה היא היתה אמורה לרצות לכתוב, תנסה להבין מה היא אמרה בעצם. לפעמים מה שיוצא הוא לא מה שתכננו, אלא מה שבאמת היה לנו חשוב להגיד. להביע. להראות מעצמנו.
[ליצירה]
א.
מוות לערבים! ב. מאין לך שאינני מתבגר מלא-הורמונים כהגדרתך? ג. משה רבינו, זוכר אותו? הוא היה בן 119 כשריבונו של עולם הבטיח לו שלא ייאסף אל עמיו לפני שיזכה לנקום את נקמת ה' במדיינים. משה נתאווה (!) לנקום בהם! וכל-כך למה? מפני שהם שלחו את בנותיהם להחטיא את ישראל. איפה אנחנו ואיפה הם. על פיגועי התאבדות דוד מלך ישראל, הג'ינג'י נעים הזמירות, היה מביא לא מאתיים עורלות פלישתים, אלא מאתיים א ל ף ראשי פלשתינים. צא ולמד.
תגובות