כל קוויך ניטו
כשמש שחר בוקר
מרמזת על הבאות
עלי ארץ שוקקה
כל גלייך זרמו
כשערך הגולש
ממש אל ברכייך
והוא מסב לב
כל אהבתך סערה
והיא כגל און ופרא
בליל סיעורין ורגש
מלא תשוקה ורטט
עלי חופו האבוד
של גן העדן
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
נכבה יא נכבה
נכבה יה נכבה
יהוד באו מן הים
סתם כך ללא מטרה
כקורטז וג'ימס קוק
נכנס בהם הג'וק.
פלשו בספינות וארמדות
החריבו תרבות עם תם
שמולם בענפי זית קם.
לא חסו על צעיר וטף
והדם כנחל נטף.
קום צא אל הכפרים
אל דווימה וספסף
צפה אל הדרור שעף
כמוהו עפו הפליטים
שאיבדו רכוש ובתים.
לא עשו עוול לאף אחד
כמעט קיבלו את החלטת האו"מ
אבל היהוד לא הסכימו לכלום,
באו שבעת מדינות היאהוד
ופלשו לפלסטין באיחוד.
חיל האוויר הציוני
הרס השלום המזרח תיכוני.
לא נותר חזון ואות
ואנו נרקבים כפליטים במחנות.
[ליצירה]
שיר המדבר על דמות עבר הניבטת, מול הדובר המביט במראה, הדובר המביט שייך להווה, האדם שניבט שייך לעבר, במפגש יש תערובת של עונג ואימה,הוא -העבר נבלע בצורה דרמטית בתוך להבות המאיימות לבלוע גם את הדובר, ישנו (כמו בסרטי פעולה) מן פיצוץ ואחר כך התמונה מתחלפת בשקט ובגבע הר (שאנן לדעתי) בו מתחילים החיים החדשים
תגובות