"אני שונא את האנשים שנוטלים ממני את בדידותי אך אינם מעניקים לי חברה של אמת".
(מיוחס לניטשה)
יהודית בת עמי
-
יהודיה בת לעם ישראל
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לחוד וביחד אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון. אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים. אפי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו.. מזדהה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד רוב האנשים שנוטלים את בדידותינו אינם מעניקים לנו חברה של אמת,שאם זה היה כן מה היה המיוחד שבחברות אמת? ואולי אני טועה... [ליצירה]
- [ליצירה] כנ"ל [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי שאתה מדבר כאן על רובד אחר של יופי, עמוק יותר, תהיה מוכן לשתף אותנו? או שמא... למרות שבד"כ אין לי בעיה עם קריאה של שירים שנשארים ברמת האבסטרקט, הפעם אני דווקא מסתקרנת לדוגמא קונקרטית. [ליצירה]
- [ליצירה] סוערה- תודה על ההמלצה. נהנתי מאד. בולית- יש עליך, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם אתה צודק, ובכל זאת אני מבינה את הגישה של תום מהבחינה שהיום הרי אף אחד לא מרגיש צער אמיתי עמוק וכנה על החורבן, אז לפחות ישנו הכאב הפרטי שיכול לתת לנו מושג על "מהו צער השכינה", מה גם שהגישה ביהדות היא לעורר צער ע"י מנהגי האבלות השונים (אמנם עכשיו תוכל לטעון שכל מנהגי האבלות אמורים לבוא בעצם "כתוצאה" מהצער, והם לא הגורם לה, אבל אם אכן זה היה כך אזי הם היו אמורי לבוא "טבעי" בלא להזדקק ל"מנהגים". וגם אם הם בעצם כן "תוצאה" נהיה מוכרחים להודות שבדורנו הם כבר לא, להפך, הם "כופים עלינו אבל", וטוב שכך...) [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. ואגב, נראה לי שבגלל זה התאבדות זה דבר כל כך חמור, המתאבד, מבחינתו, רצח את כל העולם. [ליצירה]
- [ליצירה] וכמה טוב שיש להו חודש אחד בשנה שבאמת חושבים בו ברצינות על החיים, ואפשר גם לכפר בו על החיים כאלה- ולהשתנות. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר לי פראפראזה שעשיתי לאחר הבגרות בספרות של "ניחר בקראי גרוני"... אח, ימי התיכון היפים. ובקשר לחיבור שלך, ממש חמוד, יש לך עתיד, ילדה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהנתי לקרוא אותך, נעה. גם אני אוהבת את המדבר... זה גם המקום שלי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה... אהבתי. איזה כיף להתקל בדברים כ"כ יפים באמצע החיים, דברים שגורמים קצת להרהר.. והערה: איך סיימת את זה "בוא והסתכל בשלי" זה כ"כ נכון... זה אחד החסרונות שלנו כבני אדם שאנו חייבים שכל דבר יחזור בסוף אלינו. אפילו כשאנו כותבים איזושהי תגובה נידחת וא"כ חוזרים לבדוק אם הגיבו לנו עליה... מעטים האנשים שאני מכירה שלא חושבים על עצמם שמוכנים לתת ולהקשיב בלי לחכות לרגע הזה, לשניה שבו הם יוכלו להוסיף "גם אני". [ליצירה]
- [ליצירה] חגית!!!!! כבר סיפרו לך כמה את מדהימה?? היכולת הזו שלך, לערבב צחוק ועצב בצורה הכי טיבעית ויפה, המשפטים הציניים, השנינויות, וביחד איתם- הרגישות המהימה הזו שלך... אם יש יצירות שאני פוחדת להגיב עליהם כי אני יודעת שכל מילה תוריד מהעוצמה ולא תתחיל לבטא את מה שהם עוררו בי- היצירה הנוכחית שייכת לרשימה הזו. אני מודיעה לך בזאת על הערצתי הרישמית. [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שלא הבנתי מה ממש רצית לומר, קניתי. יש בקטע מיוחדות מסוימת שקשה לא ללכת שבי אחריה. [ליצירה]
תגובות