אני
עמוד של אש.
יודעת מאין ולאן.
טעמתי די מן העפר
וחשתי את הדם זורם.
איני זוכרת עוד מדוע.
העננים מערפלים הכל למעלה.
ובעצם, מה מעל למה
אם אין כאן כוח משיכה?
[ליצירה]
כוכב,
תרשה לי לחלוק עליך?
אני אישית כבר נכוויתי כמה פעמים מהעניין הזה של "כבר עשו את הכל ואי אפשר להיות מקוריים" (ואתה מוזמן לקרוא את "סיפורי ילדים" שלי ולראות עד כמה...)
אבל,
מכאן ועד לאמירה ש*באמת* עשו כבר הכל הדרך רחוקה.
אמנם אין הנחתום וכו', אבל אני יכולה לומר על עצמי שיש לי כמה דברים שכתבתי, שמביעים רעיונות שלא נאמרו כאן לפני (ואני מאוד מקווה שאני לא היחידה שמוכנה להעיד עלי את זה... :) ). לא הרבה כאלה, ועל הרבה דברים כבר אמרו לי ש"זה מזכיר לי", אבל יש יצירה אחת או שתיים שאני יכולה להגיד עליה שכל-כולה שלי.
וגם אם קשה למצוא, אם אתה באמת אמיתי עם עצמך, תמיד יש מקום בעולם לעוד משהו שעדיין לא נאמר. אם לא היה מקום כזה, אני לא חושבת שהיה בנו עוד את הצורך הזה ליצור. לא סתם אלוקים ברא אותנו ככה.
(ולמקרה שתהיתם - כבר יש סיפור על עולם בו כל היצירות האפשריות כבר נכתבו, ומה שקורה ליוצרים אחר כך. שלא תגידו שלא הזהרתי).
[ליצירה]
אויש.
בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת.
הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ.
ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם.
צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי.
אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד.
ממכר אפילו.
לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך.
לא טוב להיות עץ בשלכת.
אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה...
(עץ בשלכת כבר אמרתי?)
[ליצירה]
אני ממש לא מבינה את ההקשר הצבאי, אבל זה אומר לי המון בכל מקרה.
רק רציתי לומר שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני קוראת, אבל פשוט לא מצאתי מה לומר עד עכשיו.
אז הנה. שתדע.
תגובות