ברוך ה', לא בי המדובר. או שכך לפחות... נראה לי...
סניליות
-------
חולה אני מדי
מכדי להגיב
על כל שטות
הנאמרת...
...עלי
(או אפילו) מלפני
מאחורי ומצדדי-
הוא העומד!
החזן הנודד
-
בן 34, נולדתי בבני-ברק, גדלתי ברמת-גן, בוגר ישיב(ו)ת-הסדר וצבא, בעל תואר ראשון ב'ספרות עמ"י' באונ' בר-אילן, משמש (כרגע)כחזן בדרום-אפריקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] סינליות הצלחת להצחיק אותי [ליצירה]
- [ליצירה] ... משעשע משהו..... [ליצירה]
- [ליצירה] --- יו, התגובה הזאת מצחיקה. הולך לספר עליה לכולם.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, רטרו! אהוב אהבתי! יבוא!.. [ליצירה]
- [ליצירה] וכמו שאמר סבא אחד "אני, ברוך השם, הזכרון שלי מ-צו-ין (דופק שלוש דפיקות על השולחן נגד עין הרע) מי שם?" [ליצירה]
- [ליצירה] תיסתכלו על היתרון בסניליות- כל יום אתה פוגש חברים חדשים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואאוו, גדול!!! ומזכיר לי קצת את המשנה בפרקי-אבות: "...ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית-מנוס לך שעל-כורחך אתה נולד..." וכו'. וגם את הערתו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל על משנה זו: "אבל ברצונך החופשי אתה חי!" (כבר אינני זוכר היכן בדיוק הוא כתב זאת...) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... ובכל-זאת, מרגיש אני איזושהי סימפטיה כאן בשיר, לאנשי העניבות הללו... [ליצירה]
- [ליצירה] בנוסף לכל מחאותיי אותם כבר כתבתי בעבר כתגובה לשיריך, אעיר הפעם: "מה זה, הפכת גם ללשונאי / 'ממציא מילים' שכזה?" מה זה צריך להיות, "כאש-צורבייה"? מה זה "צורבייה"? מימיי לא שמעתי על מילה כזאת... ו"הולמן פעמוני אזהרה"... מה זה ה'הולמן' הזה..? משהו כמו פטיש, אולי..? לא, באמת! תסביר לי, לבור ועם-הארץ שכמותי, מה זה כל הביטויים האלה??? ו"רחפיה"? מה זה לעזאזל "רחפיה"? משהו שדומה ל'רחפת'??? ולסיום, בשורה האחרונה: "נדע גנים לזרות"... בטח התכוונת לומר: "נדע גנים ל-ז-ר-ו-ע", נכון? הרי בוודאי לא תרצה לזרות גנים שלמים לרוח... [ליצירה]
- [ליצירה] אפשר לאהוב בכל עוז ואפשר לשיר על אהבה, אפשר לכאוב, ואפשר לכתוב על הכאב, אפשר לחיות, ואפשר להתפלסף על מהות החיים, וזה ממש לא סותר! אלא שבשירה (לדעתי)- יש לעשות זאת בצורה מעודנת יותר, פחות חד-משמעית, מאשר במציאות. טוב, אבל זו רק דעתי... [ליצירה]
- [ליצירה] כן, באמת הכל נזיל הכל יחסי. קראתי את שלושת שיריך האחרונים וזו המסקנה העולה מהם: החול הוא אולי החומר הזול ביותר והנדוש ביותר אך הוא יכסה את גוויות הגמלים בבוא זמנם, ההשתאות לנוכח המכונית ההדורה המתחלפת ברגשות-חמלה לנוכח הפרסונה הנכה (בעלת הקביים) היוצאת ממנה, והזמן- שמצד אחד מרפא את כל מה שזקוק לריפוי ומאידך- גורם ל"חוברי-חבר" למיניהם- להצטער על מעשיהם. אותו רעיון- הנזילות והיחסיות מובע היטב גם בשירך הקודם: דאגות, עליו הגבתי כבר. למקרא השיר האחרון, "רפואה" נזכרתי פתאום בתמונתו המפורסמת של סלוואדור דאלי, בדבר השעונים הנוזלים. גם הוא כיוון לאותו רעיון. אהבתי, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה יפה ביותר! ואגב, אודיה- מי כתב את "בלבבי"? (כבר שנים אני תוהה על-כך...) האם היה זה הרב קוק זצ"ל? אם מישהו יהיה מוכן לעזור לי בנושא, ולספק לי מ"מ מדויק- אודה לו על-כך מקרב-לב! [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לסוערה, ילד וכו' וזהו, כבר אמרתי הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגידי, איך שם, בבית-הגמלאי בגבעתיים? משעמם, אה? (סתם ביקורת מרושעת...) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] *** מצטרף לקביעתך בבית האחרון בכל לב. [ליצירה]
תגובות