ברוך ה', לא בי המדובר. או שכך לפחות... נראה לי...
סניליות
-------
חולה אני מדי
מכדי להגיב
על כל שטות
הנאמרת...
...עלי
(או אפילו) מלפני
מאחורי ומצדדי-
הוא העומד!
[ליצירה]
...
יפה, רעיון בהחלט משעשע..! (וזו עוד הזדמנות טובה לראות את שתי הבנות המקסימות...) רק אני מקווה שבפעם הבאה שתצלמי אותן- לא תענדי עליהן "צלמים" למיניהם ותקראי לתמונה: "נוצרות אמונים" או משהו כזה... מכל-מקום: "דוז פואה..!"
[ליצירה]
טוב, האמת היא...
שידעתי על ה'קשר' הזה, כבר לפני עידן ועידנים... מה ש'באמת' רציתי לומר הוא, שמפליא איך עמים יכולים להשתנות, בעיקר לטובה, מה שנותן לנו תקווה, שהעתיד באמת יהיה עתיד וורוד יותר... ובעניין ה"לא חשוב איך", על-כך, בפעם אחרת, o.k.?
[ליצירה]
אני מצאתיו בספר
"שירי זלדה" שיצא לאור לאחר מותה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, כמובן). אם מדברים על 'שירה רליגיוזית', או, ביתר-ספציפיות: 'שירה אמונית-יהודית' בדורות האחרונים, היא לדעתי ה-משוררת (בה"א הידיעה), אם וסוללת-דרך לכל המשוררים ה'אמוניים' הבאים אחריה (קפלון, קוסמן, איזקסון, רבקה מרים, וכו' וכו' וכו'...)
[ליצירה]
וואוו, רק עכשיו גיליתי!!!
שמע, יש לך כישרון כתיבה לא נורמאלי!!! מיד אני מכניס יצירה זו ל'אהודות' (כפרט המעיד על הכלל)! רק...איזשהו תיקון קטן (אם לא אכפת לך, כמובן...): בטרם מת אותו רודן שפל (סליחה, שירושלמי לא יכעס עליי! בטרם מת 'החבר המזכ"ל'...) עוד הספיק הוא להוציא להורג גם את ברייה, ראש המשטרה החשאית הכה-נאמן שלו...
[ליצירה]
פששש... עמוק לאללה...
אבל עם המסקנה הזדהיתי כמובן! מושג התשובה ביהדות- עמוק הוא מני-ים (ובמיוחד בכתביו של הראי"ה קוק זצ"ל). שלא כמו בדתות האחרות, השטחיות... (תתוודה וזהו, עכשיו אתה יכול להתחיל לחטוא מחדש...). אהבתי מאוד, החזן.
[ליצירה]
כיוונת לדעת גדולים
דימויה של האשה (או הרעיה) ללחם כבר מוזכר בתנ"ך, בסיפור על יוסף ואשת פוטיפר: "ולא ידע את אשר עימו בבית כי אם את הלחם אשר הוא אוכל" [אני מקווה שמצטט אני נכונה את הפסוק כי נכון-לעכשיו- אין תנ"ך ברשותי]. מכל-מקום: שיר פשוט ונחמד.
החזן.
[ליצירה]
מרגש וכואב
בלי עין-הרע, יש לך כשרון-כתיבה חזק, נדיר ביופיו, שיודע "לשים את הדברים על השולחן". הנה, או-טו-טו מתפנה אני לקרוא את יצירתך הגדולה "חיוך בכל סבל".
ביי לעת-עתה, החזן.
תגובות