העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
לא
החיוך שנולד לא גרם לו לפזז. זה לא חשוב, בעצם. הוא הרי מרגיש יותר טוב. הוא מחק.
ויותר לא אפרט, כי הכיף במסתורין.
(את לא מעיקה, זה נחמד)
ועדי, זה חיובי להיות שם. זה טוב להיות שם.
[ליצירה]
---
א. למרות שאתה נאבק עם הרוחות, בכל זאת אחיזתך בקרקע חלשה - דלוחה.
ב. הרוח בהתחלה מעלה אותך, אתה מתרומם, אבל אחר-כך אתה בבור.
ג. "ונמאס לך מכל הציטוטים וכל הסיסמאות, מכל הכללים והחוקים והמסגרות, ואתה רוצה פעם אחת לבד, רגע אחד רק אתה. רק אתה, בלי אף אחד שיעיר לך, או רק יביע את דעתו, או יסמוך עליך את ידיו, או יחפש מישהו שיצחיק אותו. להיות נקי, להיות חופשי,
להיות."
הזדהיתי. גם כתבת לי משהו בסגנון.
ד. זה מעלה בי דמעה, ומעלה בי חיוך רחב. זה כל-כך עמוק, כל-כך אמיתי וכל-כך נוגע.
אבל 'הוא' יתאושש מהנפילה הזאת. ועוד איך יתאושש.
[ליצירה]
---
היצירות שלך יכולות להיות יותר טובות בלי המילים הלא נעימות (השכנה הכוסית, שבריר רגע מזדיין).
וגם את הקטע הזה אהבתי, מלבד הסוף שלוקח הכל לאיבוד, אבל שימת-הלב שלי לכך שבאופן עקבי יש מיליםלא נעימות ביצירות שלך, קצת מונעת ממני להתפעל ולהיות מרוצה.
[ליצירה]
לפעמים אתה קורא משהו
וההתחלה כל-כך מזכירה לך את עצמך....
אבל ההמשך קצת תוקע את הסיפור *שלך*, למרות שהוא יפהפה.
---
למטב הבנתי, את מדברת על המיועד לך שאינך מכירה, ואילו אני כשקראתי חשבתי על אהובתי.
זה מקסים.
[ליצירה]
---
"עוצם עיניים, שומע, מריח, מרגיש, רואה, הוזה, חולם, על
המקום ההוא, שאין בו כלום אבל יש בו הכל, ובטוח, שיום אחד,
גם אם בעוד אלף שנה, אתה תהיה שם. "
משום מה, חשבתי על הר הבית.
(ועל...........)
תגובות