העולם נסתו לו בהדרגה
לקראת המדרגה
אוויר משנה אווירה
כמקווה טהרה
קור מקפיא עצמות
ומעורר עצמיות
חודר אל העור
נארג אל האור
יום הרת העולם
משפט כל ישות
קרב ומקרב
והסתיו כה טהור.
[ליצירה]
--
מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם.
וכך הרגישו הגברים כנשים.
נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50
[ליצירה]
---
אני לא מסכים.
ההסתכלות על החיים כתור למוות היא שלילית ושגויה מיסודה
אבל את המסר, המבקר את האנשים על הבחירה שלהם לחיות חיים רעים, מלאי שנאה, שמקרבים את המוות, אני מעריך.
תגובות