את מתנקמת בי.
כאילו יש בי הכוח לשאת
את צחוקך המתגלגל
כשאת אומרת שהכל בסדר.
כמו במשחק מחבואים:
את הצייד ואני הניצוד.
מכסה את עיני שלא תראי
כשאת יודעת בדיוק איפה למצוא אותי.
אל תגידי מצטערת.
הפסקתי להרגיש.
[ליצירה]
יו, ילדה, את פשוט מוכשרת בטירוף!
ושתדעי שאני חולה על הרקעים שלך. את עושה אותם כל כך חיים שזה מדהים. וגם עשית לה הבעה ממש מעוררת מחשבות... ואהבתי את איך שציירת את הבד של השמלה...
בקיצור, את מדהימה. שתדעי לך.
[ליצירה]
נכון ששירה היא דבר סובייקטיבי,
אבל היא חייבת להיות מאוד מדוייקת בסובייקטיביות שלה. שתגיד בדיוק את מה שרציתי לומר.
לא משנה מה אחרים יבינו. העיקר שאני דייקתי את עצמי.
[ליצירה]
הממ...
פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה.
ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות.
אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא?
עכשיו אני כבר לא יודעת כלום.
[ליצירה]
כוכב - אני מתנצלת. פשוט לא הבנתי את ההסבר שלך. ותודה :)
חתלתול - לא הזכרתי את השם, פשוט מכיוון שלא היה לי מושג איך קוראים לו... חוץ מזה, היה לי ברור שאתה כבר תקפוץ ותספר לכולם...
:)
תגובות