ופתאום נעטפתי עצב
מין קדרות שחורה-אפורה
ושמרתי הכל בתוכי
כמו קנקן שאין בו.
ורק מילים סובבות, סודדות
מי לה' אלי
נשפכו אל החוץ התוהה
ותעיתי
מטייל כבן-לוויתו.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- התבלבלת במקום של התגובה. כי שלום זה לא רק היי ויאללה ביי ומה נשמע שלום זה גם ההיפך ממלחמה שלום זה גם ההיפך ממלחמה. - - - אניבדיוק שומע את השיר הזה. עובר ליצירה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] --- מזדהה גם. רק שאצלי הוא לא דק כל-כך. [ליצירה]
- [ליצירה] --- באמת, אין לי מה גאה להיות במוצאי. ולו היה מגרמניה, מספרד, מהולנד, ממרוקו, מאוסטרליה או מהפיליפינים, אין לי מה להיות גאה בו. כן, הוא מעשיר את חיי במאכלים, במוזיקות אולי, באספקטים מסויימים מאוד בתרבות שאני נחשף אליה. אבל הוא לא חלק מהזהות שלי, אני לא רוצה להמשיך את זה. כולם קיבלו את התורה בסיני, ושל כולם היא המדינה, והארץ. מין סגירת מגעל שכזו. רן, יהודי ישראלי. (כתבתי על זה קטע שיכול להבהיר את זה יותר טוב - תקווה לעיגול הנושן) [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אני דובר ספרדית :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- עדי, לא יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אך בסוף אתה נשאר כי זה המקום שלך אחרי הגלים בים, המלטפים, המבקשים, אחרי מעלה ההר, הלוקח, הפורח, אחרי המקום הסודי הזה שנמצא מעבר לאופק, שבכולם הייתי ואל כולם ברחתי, חוזרים. ===== הרעיון הזה חסר. [ליצירה]
- [ליצירה] --- והיא צודקת בתחושותיה. אסור לה להפיל אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אתה יכול לתקן, טובי. מאוד אהבתי, הזדהיתי, הרגשתי שניתן כאן ביטוי לתחושות שאני מכיר ואוהב להתעמק בהן. את הספק דיבר איתי, ספק לא התייחס --- האם בהליכתי ברחוב אני נעשה חלק מציבור ההולכים ברחוב,זה שכל השלטים מיועדים לו, כמו בסופר, שפתאום מודיעים על מבצע לכל באי הסופר, או בתור לקופת-החולים, או בטרמפיאדה --- אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ הרהור מסויים שעלה בי, גרם לי לתהות מה ההבדל בין הקבוצה של שורש 2 לקבוצה של פאי, אם לשניהם יש מאפיינים. [ליצירה]
- [ליצירה] סיכום נצחוננו על האימפריאליזם יהא כמו נצחוננו על היטלר. מי הדובר במשפט זה? האם העם היהודי? וכי הוא ניצח את היטלר? מעיון בהמשך הקטע נוכל להיות יותר ממוקדים. חציית שדות שתי וערב הינה אסטרטגיה מלחמתית ידועה, אך הדגלים בראש התורן מן הסתם רק מקשים על הלחימה. העלייה לפסגות ההרים עם הדגלים הכבדים מביאה, ע"פ המחבר, לעולם ללא עוני ולעתיד מזהיר. האם נוסתה נוסחת פלא זו אי-פעם? העפלה עם דגלים אדומים בראש התורן אל ההרים בחציית שדות שתי וערב, תוך כדי הפצצות בסגנון מלחמת העולם השנייה? וכיצד לא משכיל הדור להשתמש באסטרטגיה פשוטה זו? כל זאת ועוד, בשיר הבא של מר שמואל ירושלמי. [ליצירה]
תגובות