[ליצירה]
אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך
[ליצירה]
ואני אוהבת רק את הגשמים האלו הדוקרים, שפורעים לי את השיער החלק תמידית שלי, שמסמרטטים לי את הבגדים ומטיסים את הנשמה שלי גבוה גבוה אל אלוהים כדי שאוכל לבקש ממנו עוד (אבל שלא יהיה קר).
[ליצירה]
מקסים!!! ממש יפה!
גם אני אישה של לילה (טוב, עוד לא אישה...).
אבל גם לדעתי היה טוב יותר אם היה קטע מחבר בסוף. אולי תיאור שלך (אם את אישה של לילה..) או משהו כזה.
[ליצירה]
איזה יופי!!! מקסים, כתוב בשנינות נפלאה. כבר מהמשפט השני היה ברור לי שהלאה מכאן אני אוהב מאוד את שאר השורות, ואכן לא אכזבתי את עצמי. כל הכבוד לי!
[ליצירה]
אויייי.
ממש כאב לי.
מהרגע שבו היא אמרה שאין לה כלום חוץ מהילדה הבנתי משהו שם לא בסדר בנישאוים האלה....
מצמרר, ללא ספק.
אבל בכתיבה הזורמת הזאת, נותנת תחושה רכה כזאת, נאיבית.
עצוב ויפה.
ליתוש.
[ליצירה]
הרגת אותי עם המרפק:)
אני עדיין זוכרת את יום העצמאות שעשיתי עם חברותיי לש"ל בישיבה מסוימת.האוירה הייתה משולהבת ובשלב מסוים כבר לא עמדנו בזה והקמנו לנו מעגל קטן בצד,חסוי מעיני הציבור.עד היום אני זוכרת את נשות האברכים שנגשו אלינו ובקשו שנפסיק.הן אמרו משהו בסגנון של "הבנים רוקדים.אתן- תעמדו ותסתכלו ".
קבלי את הזדהותי הכנה.
והערה בקשר למה שטל רעות כתבה:
למרות הערכתי הרבה מאוד לרבנית נעמי שפירא (וגם לבעלה..),אני לא ממש מסכימה איתה בגישה הזו.
התפילה היא חלק מעבודת ה' שלי והיא צודקת-אני באמת ארגיש תסכול עמוק אם אני אדע שאחרי נישואיי לא אזכה לתפילת יום כיפור כמו שצריך במשך שנים.
ואני לא חושבת שמי שמרגישה ככה היא אמא פחות טובה(ויצא לי לפגוש אנשים שחושבים ככה..)
אפשר לטפל בילדים בשמחה ועם זאת להשאיר מקום לחוויות ולרצונות שלך(וזה גם תלוי המון בבן זוג..)
[ליצירה]
ושוב אני, שלא מבינה כלום בדברים האלה, מוצאת את עצמי ממש נהנית לקרוא.
ומחשבים הם אכן טיפשים- את *זה* אני כן יודעת.
מורגן,
אחת שתלויה יותר מדי בטכנאי המחשבים שלה.
[ליצירה]
תגובה בלי 'זה מזכיר לי'
זה יפה לראות את המציאות הזו משתקפת מבעד לעיניים של ילדה קטנה.התום שלה רק מעצים את הסלידה מעולם שכזה,נטול רגשות.
והלואי שלכולנו ישאר מעט מן התום הזה.
[ליצירה]
*
קניתי היום את הספר החדש שלו.
אני מדמיינת איך עוד עשרים שנה הילדים שלי עדיין יתרגשו ממנו, כפי שרחל ולאה גולדברג ואלתרמן ממשיכים לגעת בי, למרות הזמן החולף.
ותודה לך, ארז, שכתבת את זה.
[ליצירה]
אשכרה!
" זו פשטידה ממש קלה להכנה. כל שעליכם לעשות הוא למצוא את פרח לב הזהב הגדל במדבריות אפגניסטן, לכתוש אותו ידנית עד שאבעבועות שחורות יצמחו על כפות ידיכם, לערבב את כל המצרכים לכדי עיסה אחת ולהיכנס עם התבנית ( כן כן, בשביל תוצאה טובה צריך להשקיע) לתוך התנור בחום של 33333 מעלות. תהנו!"
אה, ואם אוספים את האורחים לתוך המרק בשמנת זה עלול להיות מעט בעייתי, אבל נראה לי שרסקולניקוב יכול להתמודד עם זה (קטן עליו..)
מורגן,
מבשלת מקסימום חביתה:)