<align=center>יש תאוריה הגורסת כי אם אי פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק נועד היקום ומדוע הוא נמצא כאן, ייעלם היקום כהרף עין ויוחלף במשהו מוזר ובלתי מובן עוד יותר.
יש תאוריה אחרת הגורסת כי כל זה כבר קרה.
(דאגלס אדאמס)</align>
[ליצירה]
מרק!
'נו, נונסנס, נקרא. האמת, לפעמים צריך להתאמץ כדי למצוא דברים טובים שם, אבל נו, שם חדש בשמי הנונסנס, נקרא.
---- (קוראת)
וואו. טוב. איזה יופי. עוד בן אדם שיודע לשגע את השכל מעולה וכמו שצריך, איזה כיף!
---- (קוראת)
הוי, זה מרק שיינקמן! אין עוד אחד! זה אותו האחד!'
מרק דגים? בטח. אתה לוקח מרק, ואז אתה שם בו דגים. (יש גם מרק כרישים. פעם קנינו לחברה שלי קופסת שימורים עם מרק כרישים. לפחות ככה היה כתוב על הקופסה.)
[ליצירה]
...
כתוב טוב.
אבל, לפי דעתי, יש עוד מקום לרומנטיקה ה'ישנה'...
אבל היא ישנה. למה? ההרגל שמתאים עצמו למציאות, חוסר ברירה? המצב הנפשי בתקופתנו הפוסט-מודרניסטית?
הכל זה פשוט מבחירה מודעת. ואם היה רוצה, היה יכול לאהוב אותה עוד לפני הסוף הנחוץ כל-כך, המזוייף כל-כך, של האהבה המלאכותית כל-כך, שלא הייתה בעצם.