ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חוף הים? יופי, באמת. בלבלת הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] אה.. כן, בטח, צודק, תודה (: ירד? כן! אפילו נערם! 0.2 מילימטר, במו עיניי! ראיתי לפחות שני פתיתים על המעיל שלי. באמת! וחלק מהטיפות עופפו אופקית. אין, גג שבת בצהריים, הכל לבן. אתה עוד תראה. (אגב, שתדעו לכם, כל פרט ופרט בקטע הנ"ל נכון. תאמינו לי, ירושלמית כבר (כמעט) 19 שנה.) ישו, תודה רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, אורי, משום מה כשאני נכנסתי, השורות היו באנטרים אקראיים ולא מובנים. התפלאתי, אורי עובר לשירה פוסט-מודרניסטית?! איפה מבנה הבתים המוכר, הישן והטוב? אבל בסדר, זה תוקן, והכל יופי טופי אחלה בחלה. שיר עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, כן? אם כך, למה הם לא באו קודם? [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי את הסוף. פסח, כשר, שמח, ואלה. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה? איפה ראית אותו? גם אני רוצה.... [ליצירה]
- [ליצירה] למה, אני חושבת שהמשל דווקא מאוד הצליח. [ליצירה]
- [ליצירה] כי יותר קל, הרבה יותר קל למות למען העם על קידוש השם, מאשר לחיות את החיים הנוראיים האלו. האווירה בסוף המגילה כל כך חברותית. מרדכי, אסתר ואחשוורוש "ביחד" (במיוחד במגילה של אורי פינק :), ואסתר לא יכולה לחזור אל מרדכי. היא מחוייבת להישאר נשואה לגוי. ומעתה, כל בעילה ובעילה נחשבת מרצון. נשים הן לא כוח. מה היה היחס אליה בכלל. חלופות-מכתבים עם חכמי ישראל. אישה עם כבוד? שוות-מעמד לאחשוורוש? בקרב עמה, ודאי שיותר ממנו. אך מצידו? העניינים האלו כל כך מסובכים. חודש טוב, שיהיה. מישה. מישה. [ליצירה]
- [ליצירה] (רק רציתי לומר שקראתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] טל, הדפסתי, קראתי בחג, הופנטתי, נשאבתי לתוך הסיפור, משהו נגע בי, בררר.... רוח מיסטית כזאת שמרחפת מעל, פסלי הזכוכית, החלומות, המציאות ההזויה, החיים בספירה אחרת כביכול, זה מדהים. הזמנים, מה שחושבים שיהיה, מצפים שיהיה, מה שהיה, מה שקורה עכשיו, הכל מתערבל, העתיד, ההווה, הסוף במיוחד - אין סוף, הסוף הוא השערה, שגורמת לקורא לרצות כל כך שהסוף יהפוך למציאות. והדמויות - בנויות נפלא, מכירים לאורך הסיפור כל אחת מהן, וההתפתחות שלהן, הו, אהבתי. לא קראתי את המקורות שהזכרת, אבל - עושה חשק. (נ"ב - נושא אלומותיו, את הגבול, כמדומני שעברת בתגובתך האחרונה - זאת שמעלי, בליגלוג, וגם אם לא, אז במילה האחרונה. אתה מגיב, ומעיר, וטוב שכך, אבל - תיזהר שלא לחצות את גבול הטעם הטוב שאמור להיות גם לך איפשהוא.) [ליצירה]
תגובות