ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הו, כן? אם כך, למה הם לא באו קודם? [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, עלה, עלה שלי, אנה תתגלגלה? [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה לבכות? תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך. השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שאמרו למעלה אז גם, זה חזק, הו, כן. ונותן יופי וקסם ונפלאות לעצב. [ליצירה]
- [ליצירה] אה.. כן, בטח, צודק, תודה (: ירד? כן! אפילו נערם! 0.2 מילימטר, במו עיניי! ראיתי לפחות שני פתיתים על המעיל שלי. באמת! וחלק מהטיפות עופפו אופקית. אין, גג שבת בצהריים, הכל לבן. אתה עוד תראה. (אגב, שתדעו לכם, כל פרט ופרט בקטע הנ"ל נכון. תאמינו לי, ירושלמית כבר (כמעט) 19 שנה.) ישו, תודה רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] שניצלים. כישרון. יופי. רגע. זהב. צמה. אהבתי. היא חייבת להיות זהובה, אין לה ברירה. קירבה. ריחוק. בית. כלל. טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] גלי עטרי? אני?? רק דנה ברגר (: [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, כמה שזה מוכר... כאילו - סבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים, גם די חולה. עכשיו הוא בבי"ח, ואנחנו נאלצים שוב לעשות את ליל הסדר בבית. עצוב לי שבן-אדם שהיה כל כך גדול נגמר לאט-לאט... וכל הדיבורים של ה"איזה סידור נמצא לו" גם די מציקים. ההתייחסות הזאת... כי למרות הכל, כל השכל הענקי שיש לו, כל המידע, עדיין נשאר, למרות שהוא לא רואה ובקושי שומע. הוא מבין מה שקורה, וזה כל כך לא נעים... אני לא מבינה מה מחזיק אותו כאן. לא הייתי רוצה להיגמר ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת, שאח זה לאו דווקא עניין של דם. (ובכן, ברור מאליו.) לא, לא רק בעניין של המתנחל. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, כמובן - את. [ליצירה]
תגובות