[ליצירה]
שיר מעולה.
פסימיות וכובד משא בהווה עם אמונה בעתיד אופטימי. חכמת החיים היא: ברגע שתפסת את קצה החוט של האופטימיות, אל תעזבנו, כי גם בעתיד הרחוק נכונו לנו קשיים (מסוג אחר) אבל כל זמן שקצה החוט האופטימי בידך, תוכל לעמוד בקשיים אלה ולפעמים דוקא הקשיים נותנים משמעות לחיינו - בזכות האופטימיות מסר ברור
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.
[ליצירה]
יש לך את זה.
יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה.
[ליצירה]
מעוז צור יקרה,
ראשית, נאלצתי לקרוא את השיר פעמיים, כי רק בסוף הנבתי ש-"מעו" הוא שם של אישה..
שנית מצא-חן בעיניי איך נראים חיבוטי תקשורת עם אהוב מנקודת ראות של אישה.
בהקשר לכך אני רוצה לצטט לך שיר שכבר פירסמתי כאן שמציג את היסוסים שלך מנקודת ראות של גבר:
בנק אוצר המילים
הַשְּׁתִיקָה שֶׁהֱעֶנְקְתְּ לִי
הִנָּה הַלְוָאָה לִזְמָן אָרוֹךְ
לְלֹא מוֹעֵד הֶחְזֶר
וְעִם עֹמֶס נֶשׁךְ כָּבֵד.
הַמִּלִים שֶׁמָּשַׁכְתְּ מִפִּי
מְהַוּוֹת מְשִיכַת-יֶתֶר.
כְּכָל שֶׁתַּמְשִיכִי לִשְׁתוֹק
אֶזְדָּקֵק לְיוֹתֵר מִלִּים.
לַמִּלִּים אֵין הַנָּחוֹת
לַשְּׁתִיקוֹת יֵשׁ מְחִיר.
בתקווה שגם את תראי כמוני איך הדברים קשורים.
על טוב יורם
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה יפה...8-)
אהבתי בעיקר את החלק האחרון...
מצחיק אבל המשפט שהכי התחברתי אליו הוא-
"לעיתים הכתיבה היא מפלט אחרון
לפני שאנו לוקים בשיגעון.."
[ליצירה]
אלי
ברוך הבא לאתר, בתקווה שהשירים הבאים שתכתוב
יהיו יפים ועמוקים כמו זה.
כל אישיותנו כטירה עתירה.
מלאת חדרים, מרתפים אפלים,
ועשרות "מעברי סתרים".
זכרוננו עצמו בנוי מגרות מגרות
(אנשי המחשבים ביננו מכירים את זה כרג'סטרים)
אם יכולת קיבול מדהימה,
אם נכנסנו לתוך חדר בתוכנו,
צללנו לתוך זיכרון שרק ממשיך להכאיב...
דלתות החדרים הם כמו דלתות בבית מלון,
בשביל לפתוח.. צריך מפתח,
בשביל לסגור... מספיק רק לטרוק.
אל נברח מזכרונות הרודפים אותנו,
אל נחפש "מעברי סתרים"
כח עצום נמצא בתוכנו..
לסגור דברים, הנאבקים להשאר פתוחים..
[ליצירה]
אירונית היא הקידמה...
בילדותי גדלתי על שפת יער רחב ידיים,
היה הוא לי למפלט, למסתור, למשחק.
אך בוקר ולפתע רועשות האוזניים
מקול מסור חשמלי שעל עץ מונחת.
ועתה לה קמה שכונה לתפארת,
בינייני קומות ומשרדים.
איה לו היער ששחקתי בו כילד ??
ביער של פלדה ובטון
ילדים משחקים..
[ליצירה]
במשבר..אין במו להתרפק על יושב המרומים.
להרגיש שכל תנועה שלך,כל מילה שנחנקת בגרון,
כל דמעה התלויה בזוית עין...מגיעה אליו.
ודרך התפשטות,פיזית רוחנית,את מגלה נשמתך..
ומתחברת לה-ו-י-ה...ואז....קל יותר לעבור משבר.
יפה...
[ליצירה]
מסר...
תודה לך על תגובותיך..
עקבתי אחריך קצת, וגיליתי אותך
משקיע, קורא ומגיב, כמעט לכל שיר..
אשריך !
עיתים קשה לפנות זמן ולקרוא את כל הדברים היפים
החדשים שמפורסמים כל יום מחדש..
עיתים יש את הזמן..
אך אין את החשק או אין מה.. להגיב.
אתה מצאת גם את זה..
וגם בשני לא מנעת אצבעותיך.
ושוב.. תודה.
[ליצירה]
אחת...
הרגשה של דז'ה וו..
יש מילים שאין לומר,
יש מחשבות שאין לחשוב,
אך האם יכולים אנו לשלוט על הרגש ??
האם נכון הוא הדבר לדכא רגשות ??
לא פעם סערה מתחוללת
לא פעם אנחנו נופלים,
אך ברירה...
ברירה כן היא בידנו,
אנו הבוחרים מבט.. פרספקטיבה על החיים.
בזמן שצריך הדבר לבוא, היי בטוחה שיגיע !
קחי את הזמן לבנייה,
עד אשר התשוקה.. את הלב תשביע.