[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
תגובה
שלום לך בא בימים שמי יצחק שלי ושמחתי לתגובתך לשיר שלי אין יותר מה לעשות אני לא בא בימים אני עדיין צעיר יחסית 59 שנים אבל המסר שלי בשיר הזה היה שלכול סיום יש התחלה חדשה וזה הכול לא יותר אני מקווה שאתה קורא את שיריי אגב השיר שלך מלא רעננות ויופי נפש כדאי לשדר צעירות בכתיבה ככה הבנתי
[ליצירה]
בא בימים (ושות')
מה שלומך? הרבה זמן לא השתמענו.
קצת פאסימיות לעת זקנה אני מרגיש פה...
אמנם אינני קרוב לגילך, אך תרשה לי בכל זאת, לא לחלוק, אלא להציג ראיה שונה.
האדם שם פעמיו אל האופק, אך לעת זקנה איננו רואה את האופק מתקרב, אלא הוא מבין אחרי כ"כ הרבה שנים שההאופק לא בר השגה, פשוט כי הוא מעצם הגדרתו תמיד ישאר אופק. בזמן זה הוא וכל הדומים לו מגיעים להחלטה. חלקם עומדים במקום ומביטים לאחור (בתקווה אולי לחזור מעט אחורה), וחלקם ממשיכים לצעוד, בעזרת החוזק שהעניקה להם דרכם והמים שבהם עברו.
נחמד לחזור לביקור אחרי זמן כה ממושך ולפגוש עדיין דמויות מוכרות.
לילה טוב!
[ליצירה]
כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה.
הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
הדגמה
אני מלמד אנשים קשישים שימוש במחשב (בהתנדבות). שני שעורים או יותר הולכים על איך להשתמש בעכבר. יש לי נכד בן שלוש וחצי. ניגש למחשב. מזיז את העכבר לYOUTUBE בוחר את הסרטונים לפי טעמו (בהתאם לגילו) ומשחק עם העכבר חופשי. כשאני עושה משהו לא כפי שהוא רוצה הוא אומר לי: "סבא, לא ככה".
[ליצירה]
דור הולך ודור בא. האמנם המאה העשרים היתה טובה יותר? גם אני מרגיש שהכל השתנה ואינני יכול להגיד שאני מאושר מזה. גם אנחנו השתנינו. גם אלה שנולדו במאה התשע-עשרה הסתכלו עלינו כעל חייזרים. (שתי מלחמות עולם, מלחמת וייטנאם משטר של סטאלין ועוד כהנה וכנהנה). נכון כשהיינו צעירים היתה לנו אמונה היו לנו אידאלים והאמנו בהם אבל גם אנחנו טעינו. נישאר אנחנו עם הנוסטלגיה שלנו, נמשיך להינות ממנה, ומה שהדור הבא יעשה זה עניינו, וגם הוא יגיע לגיל הנוסטלגיה ויאמין שכשהוא היה צעיר היה יותר טוב. זה מנהגו של עולם. אז ניזדקף ונהיה גאים במה שעשינו. בא בימים
[ליצירה]
ליאורה שלום,
נכון אך זה רק חלק ממך, אני מכיר אותך ויש בך הרבה יותר מזה. התקציר הזה נוגע ללב, אבל אני מצפה לעוד יותר.
באשר לי, במשך השנתיים האחרונה איבדתי את ההשראה , אבל החלטתי לחזור ולכתוב. זה שונה ממה שכתבתי בעבר בהתאם לגיל, אבל יש לי עוד מה להגיד ואין כמו אתר צורה להתבטא. אז קדימה לדרך בהצלחה בא בימים.
[ליצירה]
פעם כשתרהיב עוז ותאמר לה, היא תגיד לך: "עכשיו נזכרת? אני חכיתי לזה מזמן" ואתה תשאל: "אז למה לא אמרת?" -והיא תענה: "כי שנינו מטומטמים".
אז תדברו, אולי תקרא לה את השיר השיר הוא יפהיפה
נ.ב.
(תוותר על המילה "מסריח", אולי "מזיע" עדיף).
[ליצירה]
זו דרך יפיפיה של הצגת הרעיון של הבית החמישי ע"י מטאפורות של ארבעת הבתים הראשונים.תיאור מופלא של התובנה שהחיים הם שרשרת של צמיחה ונשירה. יש מי שהלך ונשכח, כי אלה שזכרו אותו הלכו גם הם. אחרים זכורים ע"י אלה ששרדו. זה מה שנקרא: "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום".