[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
לא הבנת, ממזר:
לא אמרתי שאתה אדיוט נהדר, אלא שאתה אדיוט, וזה נהדר להסתכל על זה מהצד ולצחוק.
אבל אמרתי את זה על החלק הפחות רציני בהודעה שלך, זה שמציע איך להפטר משקרנים.
[ליצירה]
אני מזדהה מאוד עם התחושה, אדם,
אולם מוכרח לומר שדמוניזציה ודאי לא תשרת את המטרות שלנו (עם ישראל, ארץ ישראל, כאלה?)
וזה גם לא אמת. מאחורי כל משקפי שמש כאלה ישנו אדם. פגשתי אותם, אדם, אני יודע.
[ליצירה]
אנאווג! ENOUGH
אני לא יכול לכתוב יותר תגובות אוהדות. זה פוגע במרקם הציני שלי.
אבל: השורות האחרונות מיותרות בעיני. מיץ פטל לא חי באותו שיר עם "נִתְעַרְבֵּל בִּגְבִיעֵי בְּדוֹלַח/ וְהָאוֹר יְשַׁלַּח בָּנוּ זַהֲרוּרִים". מצטער.
זה באמת שיר יפה.
[ליצירה]
חצאי המשפטים מציירים את הביקור בשלמותו, אך החוויה העולה ממנו קטועה כמו שהיא צריכה להיות. זה מדהים אותי כל פעם מחדש, הגילוף הזה שאתה עושה במילה הכתובה.