אני רואה ששנינו משתנים,
נושבים לכאן
ולשם.
בלי כיוון ברור
אך
יש דרך,
קיימת מטרה.
ובמסע
עד אליה,
כשעומדים לרגלי הריה
היא מתגלה במלוא יופיה
והדרה
אנחנו רק צריכים להיות
שם
בשביל לראות
בשביל לחוש
בשביל לכתוב...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מעניין, כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון מקסים וכמוהו גם התוכן. לא התחברתי למבנה, למקצב... לא זרם לי והצטערתי, כי זו יצירה פוטנציאלית להזדהות, עדינות, תום ויופי. אולי, צריך לדאוג לאחידות, בשורה הראשונה של כל הבתים, להקפיד על המשקלים, על מספר השורות, הייתי ממליצה לערוך שוב היצירה וללטשה- כי היא יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי- א. וכל כך למה? ב. כנראה שלא תמיד אני כותבת על/את מה שעובר עליי באופן אישי, וזה כל היופי בליצור-לא? ליצור מציאות אחרת, שונה ולא תמיד לנסח את חיי היום-יום. ג. דווקא בשיר הזה יש שינוי מבחינתי, הפעם הוא בא ממקום מחובר יותר, מאותו צד לא מלב שעומד מנגד, אלא מלבבות מחוברים שהפכו אחד... ד. מקווה שאין כאן נימת אכזבה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! חמוד :) [ליצירה]
- [ליצירה] אביב וסתיו המליץ- אז באתי... מתאים לך אביב- להתחבר. הכוונה יפה, אם כי השיר, כשיר, פחות זרם לי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, ריגשת אותי... [ליצירה]
- [ליצירה] מהרהר (גורם להרהור)... אז אני אהרהר על זה קצת ואקרא עוד כמה פעמים.... יש שם משו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה מוריה, זה שיר שהייתי צריכה שיקראו ויגיבו, בגלל כל הרגשות והעוצמות שבו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זאת העובדה שהבתים לאבנויים באותה המסגרת, אולי זה חוסר המקצב, אבל זה לא זרם לי.... [ליצירה]
תגובות