את, שאחזת במפתח האושר שלי, שצללת לתוך עיניי וליבי היה לך כעוגן כף ידי כמחסה ארזת ועזבת ואני כהוזה. מתרפק על שברי זכרונות שהיו לי ולך פעם יחד ופתאום ניכסת לך כל דימעה של כאב אם היה כזה בינינו ואולי, לא היו הדברים מעולם...