דמעה לדמעה נאספו
כתפיים נרעדו
לב נשפך כמים
עיניים נשאו אל שמים
ופחד גדול נפל
האם נמחל?!
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חמוד, אם כי שונה מכתיבתך הרגילה, פחות אהבתי את הצורה- החריזה קצת מאולצת, אבל התוכן משובב... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) תודה רבה. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זאת העובדה שהבתים לאבנויים באותה המסגרת, אולי זה חוסר המקצב, אבל זה לא זרם לי.... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא חושבת שאנשים כותבים בהתאם למה שאחרים אוהבים לקרוא, אולי זה הפוך ואנשים אוהבים לקרוא, מה שאחרים כותבים. והם מזדהים, כואבים את אותו כאב ולעיתים (אם היוצר מוכשר ובן מזל), רק לפעמים, מעריכים גם את צורת הכתיבה ואת העובדה כי מדובר בכשרון אמיתי- ראוי לציון ועידוד. עם זאת, זה נכון כי יש מספר יצירות שמלציות המעוררות תגובות מתבקשות, אינן מחדשות ואינן מפתיעות, לשום כיוון. ועדיין, כנראה שיוצרם הרגיש, כי הן ראויות להשמע והוקל עליו והוטב לו, מעצם כתיבתם ושיתוף אחרים בהן. דבריך מנוסחים יפה ומעלים חיוך. המון אושר! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! מאוד מעביר את הרגש, חלומות בסוף מתגשמים, אלה שבהקיץ- חולפים. ושעת הרוגז הקבועה- עוד תהפך (אם רק תחליטי), לשעת השמחה הגדולה!!!!!!!!!!!!!!!!! תצליחי כאן, ובכלל, וברוכה הבאה ל"צורה". כאן- חולמים בקול :) [ליצירה]
- [ליצירה] חביב, הקריאה זורמת.... [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה יפה, אבל הפספוס הוא בעיניים- זה לא העיניים שלה, שלה- יותר עמוקות, יותר שחורות יותר.... וגם המצח קצת גבוהה ושטוח מדי- אולי תנסה קצת לשנות את זה, כי חוץ מזה- זה כ"כ קרוב לדמיון מוחלט לתמונה, וזה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק ומעלה חיוך מתוק עוד יותר. מסכימה עם בא בימים, זה רק הולך ומשתפר, כל יום הלב מתפעם מהפלא הזה ואז פשוט נשארים ללא מילים מהחוכמות, מהשיבושים, מהחיוכים, מהמילים, קסם שלא נגמר! גידול קל :) [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נחמד- במיוחד השורות האחרונות מכניסות בו טעם. אבל זה לא כתוב כשיר בעיני, זה לא מעובד, זה לא מנוסח ולא מלוטש, יש חזרות ואין מבנה/מקצב. אני מציעה לעבוד על זה עוד, אולי לקצר וודאי שלשכתב ולעבד עד שתגיעי למעין האמיתי של היצירה הזו, וסליחה אם דבריי מהווים קוץ בדרך לשם :) [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
תגובות