[ליצירה]
יווו. ספתא, אתה לא נורמלי, פשוט ככה (ואולי בגלל זה אני תמיד משתדלת לקרוא את התגובות שלך..)!
צחית - נכון שלא סביר להתערב לאנשים בתוכן השיר אבל דומני שקיים כאן עיסוק מעט מוגזם במוות לצורותיו השונות והלא יפות ואני חושבת שכן צריך להפנות את תשומת הלב לכך שהתאבדות היא לא הפתרון לבעיות ושישנן דרכי התמודדות טובות ומוצלחות יותר ודווקא במקום כמו זה אני חושבת שכל עוד אנחנו לא פורום ייעוצי פסיכולוגי אלא דווקא מקום של יצירה והתפתחות יש לזה מקום אחר וטוב ליוצר באשר הוא, במיוחד אם הוא חושב על התאבדות..
[ליצירה]
אוף, מתוקה.
כל כך מכירה את התחושה הזו, את הנר, את הלהבה המרצדת, שנראית כאילו עוד רגע תכבה.. ואת הרצון שהיא תמשיך לבעור, אפילו באור קלוש כזה..
זו תחושה של חיים על זמן שאול שכזה, שאת נהנית מאור גנוב, של זמן אחר, של חיים אחרים.
אהבתי. והזדהיתי.
[ליצירה]
הבהרה:
לא ראיתי את עצמי ככופרת. חלילה. ואני מסכימה עם טל בת רא"פ שהחשיבות היא בשאלות, לא בתחושה ש"ככה זה" ועקבות בחול, ורואה לא רואה, יודע לא יודע. אני גם לא חושבת באמת שיש לאלוהים נגיעה לכל דבר קטן שקורה בעולמנו (וגם לא לכל דבר גדול), זה קורה כי זו דרך העולם ובסדר לי עם זה.
מה שאני עשיתי זה שני דברים. האחד, בשם השיר לשאול האם זו כפירה. לא קבעתי שזו כפירה ולא הכרזתי על עצמי ככופרת.
הדבר השני שעשיתי היה להביע תמיהה כנגד האמירה של "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אולי זה בכלל לא עניין של ישן לא ישן, אולי זה פשוט עניין של שומר לא שומר.
הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת לזה היא המאבטחים בכניסה לקניונים. לפעמים הם שם והם שומרים ולפעמים הם שם אבל הם לא שומרים ובכל זאת, קוראים להם "שומרים". תחשבו על זה,
תגובות