זהו שיר סיום.
לא אזכיר דמעה
לא יהיה פה עצב
גם לא תקווה.
זהו שיר פרידה.
בלי אהבה
בלי אכזבה
וללא שלכת.
זהו שיר קצר
על סערה קצרה
שחלפה בחצרי
ולקחה איתה הכל
מלבד
תמונה שלי ושלך ----
טוב, לא יהיה פה עצב.
[ליצירה]
אין כאן מכשפות באמת. זו רק הגדרה לליל ירח מלא בלי עננים.
[ליצירה]
[ליצירה]
הנה קטע שנכתב:
אני מדבר בשפת "כולם מבינים"
את שפתיי, אין צורך להניע
את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן
שלא תבואו לידי שמיעת המילים
שאותן אני כל כך מסתיר.
ואם לא הייתי שומע אני?
אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם
ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר.
זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל
ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז
כשלא נותר דבר מלעשות.
הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח
ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה.
והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה
תגובות