הים אינו עוד
מה שהיה בעבר
ודמותך שנבעה בו
עוצבה בלטף גליו,
בסערת משבריו,
רוחקת ממנו
בדומיה ובדמע.
צער הפרידה.
את רוחקת בלאט,
הרוח לוטפת שערך
מבדרת אימרתך,
רגלייך היחפות
שוקעות בחול החוף
ומבטך מופנה
אל עבר
התחלה חדשה
הים, הוא אף פעם לא מה שהיה,
ואף דמותה נשמעת כמתחדשת
מתוך לטף גלים וגם מתוך סערת משברים,
ורק רוח הים מותירה שובל אופטימי באימרתה
ומבדרת שערה.
צריך להכריז שזה יפיפה?
:))
ושאהבתי??
כּנרת, שעם הרוחות שבכאן עכשיו, בהחלט
מתבדרת
(ונראה שבשעה זו, אף הלילה פונה אל התחלה חדשה:)
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הים, הוא אף פעם לא מה שהיה,
ואף דמותה נשמעת כמתחדשת
מתוך לטף גלים וגם מתוך סערת משברים,
ורק רוח הים מותירה שובל אופטימי באימרתה
ומבדרת שערה.
צריך להכריז שזה יפיפה?
:))
ושאהבתי??
כּנרת, שעם הרוחות שבכאן עכשיו, בהחלט
מתבדרת
(ונראה שבשעה זו, אף הלילה פונה אל התחלה חדשה:)
[ליצירה]
הייתם וּנשארתם להיות רַשָעַת;
הד-זעקות נרצחי-פשעיכם, ממשיך להדהד.
שלטונכם במעשיו מוסיף להתרשע;
אך מייסורי-הבושת אינו מִתְרַעֵד!
אכן, אתה משתמש כאן בביטוי חדש ויפה "להתרשע". אני מת על הביטוי הזה, תבוא עליך ברכה, עליך ועל חוש ההומור הלא מודע שבורכת בו
[ליצירה]
---
בתחילה חשבתי שהנה סוף סוף ישנה ליריקה משובבת נפש ומרעננת בשיריך, השיר אמנם מתחיל במשפט לירי.
אך לדעתי ברוב רובו היה באמת צריך להישאר כך
כה לחי
[ליצירה]
שירה משתבחת!
זוכרת-כפות הרגליים וההליכה בחול היפ מעלים זכרונות של הליכה לאחור, ממש כשם שכפות הרגליים בחול הטובעני חוזרות קמעא אחורה...
הלב כמו גל כחול-המיית הלב דפיקות המשברים אלי חול, הים הסוער המלא ניגון וגעגוע ואהבה ובתוכו מחשבות מחשבות כדגים רוחשים.
מנגינה-כאן באה לידי ביטוי המנגינה שאינה נראית על ידי שוכני היבשה אלא בצורת צדף, קונכיה שבהיותה בים הייתה כשירת סירנה בוקעת מבין סאון המעמקים, דגים ויצורי ים רוו נחת מבין הנעימות.
אך כאן ביבשה, כשהדובר כותב את שירו -הוא מזהה את הצדפה עם המנגינה שהיא הייתה פעם.
מנגינה שהפכה לצדף
תגובות