היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "מן האיני". מצא חן. [ליצירה]
- [ליצירה] שפה גבוהה? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! אהבתי את הסגנון. הערה טכנית: הקטע כתוב בצורה שמאוד מקשה על הקריאה, וכמה מהמשמעויות הדרמטיות הולכות ככה לאיבוד. אפשר להרוויח יותר מחלוקה שונה של שורות, לדוגמה: במשך חמישים שנה הם היו מאושרים, אבל אחר כך הם הבינו שיש דבר אחד בעולם שכולם מצפים לו בשלב כלשהו, והוא לא יגיע אליהם לעולם. מוות. אני חושבת שהשבירה כאן של השורה מוסיפה דרמה, אבל זה די עניין של טעם. שימי לב - יש כמה מקומות (לא הרבה) שהחלפת פסיקים בנקודות - הזרימה של הטקסט נקטעת. סה"כ מקסים, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה נראה כמו לחם. |אייקון ריק מתוכן| יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] התבלבלתי. בהתחלה נראה שמדברים שני אנשים, או שהדובר/ת בא/ה בשם אדם נוסף - ואז מתברר שמדבר רק אדם אחד. לא ברור מתי נעשית ההפרדה - מתי משני אנשים הדובר הופך לאחד (אני *יודעת* שזה קורה בסוף, אבל המעבר לא ברור) אהבתי את ההתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] חסרה הגהה לקטע. צליליות צ"ל צלליות, וברוב המקומות בהם את כותבת "ש" זה צריך להיות "כש" [כאשר]. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הפסיקים?! בושה וכלימה. לנוחיותך: ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,...................................----------------------------------------------------------- [ליצירה]
- [ליצירה] הוא, הוא.. [ליצירה]
- [ליצירה] היתה לי בעיה עם זה. צורת הכתיבה הרגישה לי כמו משהו בסגנון של 'אני אני והוא זה הוא' וכו', ואישית אני לא אוהבת את זה. זה הסברי, זה מגושם וזה לא נראה כמו שיר. אבל, כאמור, זו בעיה אישית שלי ולכן אני מקבלת את הלגיטימיות של הסגנון, למרות שמאוד לא נוח לי אתו. הגיוני אך לא יתגשם - מנותק מכל השאר. זה פשוט לא מתחבר. וכמו שהצגת את זה, לא הרגשתי שהבעיה של הדובר היא דווקא ההקשבה - כי הרי אמרת שמקשיבים לו; החסר שלו זו נחמה, לא הקשבה. [ליצירה]
תגובות