ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- רגע בבקבוק
- הבט ברוח השועט על יערות נבכי
- גִּלְעָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ
- הוּא עָטַף אוֹתָה בְּטַלִּית
- לילה יורד על העיר תל אביב
קשור אלי
- [ליצירה] לורד. לא היה שמץ של נימה של ביקורת בתשובתי. כן. כי גם אני התפלאתי באוטובוס כשראיתי אותה עם זר ענק של אנפי גרניום, גדול בערך כמו שתי חסות ערביות בגודל של 60 ס"מ לפחות ארוכות ומטופחות. ושאלתי אותה בלי בושה מה היא מתכוננת לעשות עם זה. ולכן גם השארתי ביצירה. אין לך מה להרגיש לא במקום. אני שמחה שעוד מישהו שואל שאלות על העניי. ושתדעי לך שאני - תה מגרניום עוד לא הכנתי. ובמה שקשור לשמנים אתרים מגרניום - הצמח הזה במיצוי גורם לי לכאב ראש. באסטה. די [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] חתלתול ושי תודה. חתלתול - לשאלתך - בקשר לפזמון - החריזה אינה קלה לי ואני פעמים רבות חורזת אותיות קרובות ולא זהות. בבית השני הסתדר לי כך עם הפזמון וגם עם המילה "שדוד" שלא רציתי לוותר עליה, מילה תנכית. גם "זרועו תחת ראשי וימינו תחבקני" (?? ציטטתי נכון ?) לא חפצתי לוותר על מוטיב האהבה, גם כן מופיע בשיר. אך את/אתה צודק/ת שבשיר אין השורה האחרונה כזאת בבית השני. אך אם היו מחברים את שתי השורות האחרונות בכל בית ולא קוטעים אותן זה היה מתקבל על הדעת. מכל מקום - ה poetic license שנעמי לקחה על עצמה כשהפכה את הפואמה לשיר מושר היה גדול הרבה יותר וגם הוסיפה בית. ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. בקשר לסימני השאלה - הם מופיעים ביצירותי - כנראה חלק מאופיי. למשל: http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=11004&code=1626 כבר שמתי לב בעצמי שבד"כ ביצירות שלי יופיע בעל חיים או מלאך, פעמים רבות יהיו סימני שאלה, וגם היצירות פותחות בקול ענות חלושה ומתגברות לקראת הסוף. כמדומני כאן הופיע דג. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת כתיבה מאוד נקייה בעלת תום עם קריטריונים אידיאליים והיא אינה נוגעת בנושא המדיה, הפופוליזם, הנפוטיזם, כוכבי האופנתיות, וכיוצא בזה. ומקבלת את כל היוצרים אל חיקה כשווים בין שווים ומדברת אליהם בשקט. [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. ברנס חיי במאה ה-18 !!! [ליצירה]
- [ליצירה] היי לאוסף (אוספת ?) הטרמפיסטים אני בעצמי לא מבינה לעתים איך אני יורת ומשאירה זאת לחלק הסמוי באישיותי כל עוד מתרה בו להתנהג בהגינות. הקטע של המילה "ליה" בפלשתינאית והדרך ששרדה עניין אותי, והרהרתי ביני לבין עצמי איך כותבים משהו על אליה. וכל מה שזכרתי היה הסיפור מהאיליאדה והאודיסאה, על הענק הקיקלופ פוליפמוס. פוליפמוס זלל 6 מאנשיו של אודיסאוס לארוחת הערב והתכונן כנראה לטעום מכולם במתכונת עמי ותמי (הנזל וגרטל). לאחר שכשישן אודיסאוס וחבריו עוורו אותו עם שפוד מלובן בעינו האחת, הם נמלטו כשהם מתחבאים מתחת לרחלים, הרחלים יצאו מהמערה צמדים צמדים ומתחת לכל צמד שכב אחד מאנשי אודיסאוס. כלומר- מתחת לאליות. וזה מה שיצא. כן, הוא אהב לזלול בני אדם. אך היצירה הזו שאינה קשורה ישירות לאודיסאה משום מה הופיעה כך, עם האהבה שלו לרחלים (שאין לה קשר לאודיסאה). כן, אני צמחונית כבר שנה, זה די נעים ובריא ותחושה טובה פנימית בלי רגשות אשם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. אני לא משתגעת אחרי שירי ניכור ותמיד אוהבת שיהיה בשיר משהו של פדות, כמו אמונה, תקווה, אהבה, דבר יפה, וכן הלאה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. התמונה היא מהאינטרנט. כתבתי "קורי עכביש וחלום" ומצאתי את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
תגובות