אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים.
ויתקיימו גם בך.
(כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה).
[ליצירה]
קודם כל,
אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה.
ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים.
אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן.
כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה.
אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר.
[ליצירה]
טוב...
השיר חסר מעוף, למרות שיש המון פוטנציאל בנושא הזה. יש משהו טכני בצליל שעולה ממנו.
כדאי אולי שתקרא קצת שירים של משוררים, כמו אלתרמן, אצ"ג, לאה גולדברג, רחל. זה נותן השראה וגם מבהיר איך שיר צריך להראות.
[ליצירה]
גנץ היקר ;)
התכוונתי שבעולם הזה,אי אפשר להתנתק מקליפות החומר, העטיפות של החומר, שהוא שקר. שקר לא במובן הקלאסי, אלא יותר בכך שהוא מוגבל, שהוא דהוי.
שקרי ביחס שלו לאמת המוחלטת. לא אמרתי שכל דבר הוא שקר, או שהכל שקר. הכל יחסי.
כמובן שיש מציאויות בהן הכל אמת, והכל חלק אלו-ה ממעל וכו', אך לא בהן עסקתי. ויש הרבה מה להאריך.
[ליצירה]
סתם ריפרפתי ביצירותיך...
לא כל כך כיף לגלות שאתה לא מוכן בכזו דרך.
אבל בצבא פשוט אין לי זמן, אני לא יודע איך.
צבט לי את הלב, כי החיים שוחקים אותנו כל כך, וזה כל כך ביזבוז, כל כך חבל.
כואב לי עכשיו.
ממש כואב.
תגובות