ותמרות עשן
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא מצליחה להבין מה זה... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. ערוגה נעתקת. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אכפת לי איך זה יצא לך, זה נראה כאילו רוצה להראות אוירה של מלחמה (החייל ששוכב שם מתחת לרגלי החיל השני וכו'). המקרה הוא אומן לגמרי לא רע! [ליצירה]
- [ליצירה] ההסבר באמת הרס,אבל המקריות הועילה לך,אם המזל ישחק כך לטובתך או לחילופין תדעי לשלוט בו נראה לי שתעלי על שביל מענין נ.ב (חשבתי שצילמת "הליכת אצבעות",על רקע מדורה) [ליצירה]
- [ליצירה] א. יש! יש! הצלחתי לשלוח תמונות! תודה לה' ולכל האנשים הטובים שסייעו להם להגיע לכאן! (= ב. קצת אחרת, הנה מה שזה: צלמת מתחילה מדי לוקחת מצלמה ותיקה מדי, מכניסה שני חיילי צעצוע לתוך כוס צהובה, מכוונת פוקוס באופן גרוע, ולוחצת : ) והתוצאה יצאה לדעתי מעניינת. אני חוששת שההסבר קצת הרס.. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אני מאוד בעד הרעיון של בימוי תמונות- זה מוכיח שאת באה להביע אמירה ולא סתם מצלמת (וזה ההבדל,לדעתי,בין אומנות לתיעוד). צבע צהוב הוא בד"כ בעייתי בשילוב עם פלאש, הופך למטושטש ובוהק, אבל במקרה שלך זה בדיוק האפקט הרצוי-דמוי אש,סממן מלחמה. בהחלט מכניס אותנו לאווירה הנכונה. אני לא חושבת שהפוקוס הוא הבעיה,אם רצית חדות,אלא העובדה שצילמת דרך כלי זכוכית. גם אם היית סוגרת צמצם עד למינימום האפשרי, זה לעולם לא היה יוצא חד כלעוד יש חוצץ. אבל גם הטישטוש כאן רק מוסיף לתחושה. 2 דברים שהייתי משנה: 1.את הזווית בה מונח החייל השוכב, כדי להרוויח את קווי המיתאר שלו-כרגע הוא לא נראה חייל. 2.אור רך מאחורה, ואז ראש החייל העומד היה ברור יותר. בסה"כ, רעיון מצוין וגם הביצוע לגמרי לא רע,במיוחד לחובבנית אם כך את מתעקשת לקרוא לעצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מרשים ביותר. נאני דוקא נהניתי מההסבר... מלכתחילה, לפני שקראתיו, לא הייתי בטוחה אם זה צילום או ציור. [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה, בהרגלך, חדה וטובה. אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לתוכן. הוא קשה לי, קשה לי מאד לקרוא ביקורת כל כך נוקבת. הצרה עם שירים, שאי אפשר להתווכח איתם, כי הם לא מדברים עם ההגיון - הם מדברים עם החדות שלהם עצמם ועם הרגש. הייתי רוצה לדעת למה את מרגישה וחושבת את מה שהשיר הזה צועק. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ויפה. נכנסתי בגלל השנינות שבלהמליץ על יצירות של עצמך... במלוא האוביקטיביות.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] יהי זכרו ברוך. __________________________ בעז"ה אשוב לכאן להתייחס לצד הטכני. כרגע זה כ"כ לא שייך... [ליצירה]
- [ליצירה] לא רואה שום דבר חוץ מאיקס אדום על רקע לבן. אוף. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור? מפליא. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אגרוף לבטן. בדיוק כשניסיתי לברוח מלחשוב על כל זה, על כל העיוות והרשע שאין לי כוחות להתמודד איתם אפילו במחשבה.... (אבל זה טוב. מישהו צריך לצעוק, כשהאחרים כבר צרודים) [ליצירה]
- [ליצירה] למה?? למה אתה מכריח אותנו לקרוא פליירים פשוטים תחת הכותרת שירה? את ה"יצירה" לעיל אתה יכול להדפיס באותיות אדומות על נייר כרומו ולהפיץ ברחובות, אבל לא לפרסם כשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי. לא מהמבינים בציור, אבל הציור הזה נראה לי עשוי היטב ובהקפדה. [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם החוקים נוקשים, וזהו האתגר: להצליח להכניס את התוכן הרצוי בתוך המגבלות. הייקו הוא הצד הקיצוני בעניין, אך באופן כללי אני מאמינה בגבולות ביצירה. הרבה פעמים, כשאני מתלבטת בכתיבת שיר, אני מחליטה לא לזרום עם המילים אלא להכריח את עצמי לחריזה, למשל. ודווקא אז,בגלל שאני נאלצת לחשוב יותר, אני מצליחה למצוא את המילים הנכונות יותר עבור השיר. ומעניין שההייקו צמח בתרבות היפנית האמונה על סדר ומשמעת, ואילו הישראלים, ברובם, מעדיפים שירה נטולת כללים ומסגרת. (מוסיפה קישור לתרגיל מעניין) [ליצירה]
תגובות