[ליצירה]
איזה יופי עצוב. אני איתך, גם מחכה שייגמר כבר האפור הסגרירי הקודר המסרבל הזה.
משקולות אכן יכולות להיות מתוקות ושרשראות ברזל הופכות לפעמים להיות קלות ורצויות. אני מקווה שאת לא מפסיקה להרגיש גם את הצד החיובי שבהן.
[ליצירה]
המשך טוב לשיחתנו מאתמול
אני כל-כך מכירה את זה.
וזה מזכיר לי את אחד ההרהורים שכתבתי לא מזמן:
נרפאתי.
עכשיו אני נורמלית. כבר מזמן לא הייתי נורמלית ככה.
כל-כך נורמלית אני עכשיו, שאני לא מבינה מה כל-כך נורמלי בי
ולמה פתאום זה קרה
יום אחד
שנהייתי נורמלית.
אני משתתפת בצערך על היעדר המילים, אבל אני חייבת לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת את השירים שלך, אני מאוד-מאוד שמחה שאתה מאושר. (:
[ליצירה]
איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה.
לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי.
בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב.
[ליצירה]
כנראה שכן.
א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
תגובות