לוטפת חמדת הלב
לוטפת בעדנה
חובקת ברוך
לעת בלות הייתה
לוהטת כשושן
כפרח ארגמן
אהבה עד כלות
נוגעת בכנותה
נושקת ברכותה
קרוב לקצה המסלול
הנמצא בקרבת החוף
ומשם
אך גלי תכלת
רוגע
שמיים
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אין כמדבר כדי ליצור רוח מוזה ליצירותייך [ליצירה]
- [ליצירה] ----- אכן. כשמביטים על צחור השלג הוא נראה כמו משהו טהור ללא רבב של חטא... עד לשלב שבו הוא נמס ... [ליצירה]
- [ליצירה] יש בזה משהו- האדם הוא החיה היחידה ההורגת את בני מינה שלא לצורך הישרדות. הבעה יפה. בייחוד שורת המחץ האחרונה [ליצירה]
- [ליצירה] --- נקודת מבט מעניינת ביותר! החכמתני [ליצירה]
- [ליצירה] ---- כפירה בעיקר או פחחחחחח :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר קשה הנובע מלב רגיש שנכווה באש והוצף במי האכזבה [ליצירה]
- [ליצירה] אח.. לא הייתי רוצה לחטוף טוריה בראש [ליצירה]
- [ליצירה] חביב ויפה. בדרכו המקורית [ליצירה]
- [ליצירה] --- מדהים ביופיו, פיוטי ומושך לב! [ליצירה]
- [ליצירה] ברעידת הקומוניזם הירושלמית כולם מקללים אבן כחבא אחוש ארמית יא מדרוב איבן אל מסלוף למה מי מת שאוכל קופסה לוף? ואתה תענה: הן בא הקומוניזם והאתאיזם ואתם תאכלו לופיזם ותפוח אדמיזם ותחכו בתור לאוכל ותעבדו בבניין להתכלכל ומי שבעיניו לא ימצא חן שיביא נימוק ויסביר, או שימצא עצמו ברכבת לסיביר שיקפאו עצמותיו על חוג הציר. ואז ירושלמי וסטלין ולנין ומרקס יטלו לעצמם את היטלי המס ויבנו וילות מפוארות בין קרים לעיר האורות ואז ירושלמי יתעשר וישורר וישורר ומעריצות מכל העולם תבואנה ויבוא לו מנחה: קופסה אחת של טונה [ליצירה]
תגובות