על מדרכה
אי שם
בלילה סתמי
נתקפת פתאום
בחסר כזה
ומשהו נבנה בי מתוכו
ומשהו בי רן וכמֵהַ
אני יודעת,
כוכבים יוסיפו עוד ליפול
איתי ביחד
ואת החֵסֶר
ממלא הגעגוע.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואוו, שוב! מדהימה אותי היכולת שלך לגעת בנימי הנימים הכמוסים ביותר של הרגש, בתהיות הבסיסיות ביותר של הנשמה. אשרייך שהגעגוע ממלא עבורך את החסר. אני לעתים קרובות מדי חושבת כי הוא רק מעצים אותו... ואני לא מתנחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהה, כמובן, זה מקור הטעות, שאת לא מתנחלת (:.. מאז שכתבתי את השיר הזה, דברים השתנו בחיים שלי. והחסר (הספציפי הזה..) התמלא, ב"ה... [ליצירה]
- [ליצירה] *. בעיני זו הרגשה של מתנחלים במוצאי שבת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אההה... אני מתנחלת, וזה אכן היה במוצ"ש. מה זה אומר? (: [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי איזה יופי של שיר. את ממש ממש מוכשרת [ליצירה]
- [ליצירה] הדבר שאני הכי אוהבת אצלך 0חוץ מאשר אותך ספציפית) זו יכולת הדיוק המופלאה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] נוגע... מאוד אהבתי את השיר... נוגע... [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד אהבתי. וזה נגע לי באיזה שהיא נקודה עמוק בפנים... [ליצירה]
- [ליצירה] .. וואו, איזה יופי! איך זה שרק עכשיו ראיתי? תמונה מצויינת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אחרי שסדום נהפכת יצחק נולד, אחרי זה תהיה גם העקידה, ו.. יודעת מה, אני לא אהרוס לך את הסוף. אבל את יודעת מה, הוא טוב. ובסוף יהיה ענן מעל האוהל ונר משבת לשבת וברכה בעיסה. ותהי לו לאישה ויאהבה. -- ולגבי ההערה בסוף, אין הרבה מה לעשות עם זה, אנשים אוהבים לשפוט. אבל מניסיון שלי, מותר לנו להחליט שאנחנו לא עומדים למשפט הזה, ושאנשים יחשבו מה שבא להם. -- שנה טובה שתהיה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעולה. מעולה. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אהבתי ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, אני וההומור הלא מובן שלי. כאילו, בזה שרק היא מגיבה לך.. ואתם פה.. לבדכם... עזוב! [ליצירה]
- [ליצירה] .. ..ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעלעלות בזה כדי למשוך את מבטם של בני-תורה, אני משערת... (: ("תסלח לי, יש פה איזו פסקה קשה, אני לא כ"כ מבינה מה הרב מתכוון...") סתם.. לא יפה ללכלך. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, זה בהחלט סטייל ה"ירושלמי" (עשינו ממנו גמרא.. :), ואם אני לא טועה- את המונח התמוה משהו "נבקה רוחי", טבע ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] ... )): למה? מה עשיתי לו? [ליצירה]
תגובות