ולא נַשַקְתָּ.
כי אין לערבב מין
בשאינו.
(מיוחד) במינו.
טיפטוף פְּנִים
עלול היה להמיס
דֶבֶק חיצון עטוּי.
ולמי האומץ?
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם אני באוהבים. עד השורה האחרונה יש קצב מהיר, עולה מין התרגשות, וזו האחרונה מרסקת אותה. הייתי מעדיפה סיום מוחץ יותר, רגע שיא :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה אוסף מקפצץ, מעקצץ ומקסים! הצצות חטופות לעולמך, טעימה שמשאירה סקרנות על הלשון. [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה משהו חדש, מרענן ולא מובן לי. מחכה לשמוע עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] את נוגעת חד ומדויק, דווקא בעירפול-לכאורה הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] "כשאין שומע אין עץ הנופל ביער": ואתה נופל? כנראה שמישהו בכל זאת שומע. השיר הזה טוב בהרבה מהאחרונים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אני--מודה. זה קו מצוין- מהורהר, מפתה לדמיין אותו, אבל שתי השורות האחרונות קצת הפריעו לי. דימוי קברים ומצבות הוא עוצמתי ומתנגש לרוגע שעולה מהשורות לפניו. [ליצירה]
- [ליצירה] אז כך נראית רומנטיקה בשנות האלפיים? מקסים ומרגש. אהבתי את הניגודיות בין המלל המתאר הווה- "אימפרסיוניסטיות", "אימפריאליזם", לעז כבד ומסורבל, לבין מלל העבר- "דיו בקסת", "מכחול", נעים וזורם. ואם יש בכך מן העידוד, אנו נוטות להבין שתיקות טוב יותר מאשר דיבורים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] קצת ביקורת בונה: אהבתי את הלך הרוח, עד שזה נהיה ארוך מדי וצפוי מדי. "גוף בלי נשמה" זו חזרה על "גוף ריק" שכבר נאמר פעמיים בהתחלה, וכך גם "לא מרגישה". וגם- "ע/ל תנסה להעלים מה שלא קיים שם". והאמת שהתכוונתי לומר משהו בגנות השם הלא ישראלי, אבל במחשבה שנייה זה יכול להיקרא ככינוי חיבה מסוג זה או אחר, ובעצם להתאים הרבה יותר מסתם "ענבר" או "ירדן". הכתיבה קורצת והקונספט לא רע בכלל, צריך רק להתמקד. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לקודמיי, כמה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] זה בדיוק. אולי לא שיר, אבל נהדר! [ליצירה]
תגובות